ב"ה
יפה, אבל היה יותר חזק אם היית מבטל את החלק האחרון. משהו כזה: "זה מסוג הדברים שפוערים לי חור בלב" "הוא כבר מספיק מחורר, לא?". סתם, דעתי הבלתי חשובה. פשוט אם לא מוסיפים אחרי זה משהו נשאר ההד של המשפט האחרון ביתר עוצמה.
[ליצירה]
.
ב"ה
יפה, אבל היה יותר חזק אם היית מבטל את החלק האחרון. משהו כזה: "זה מסוג הדברים שפוערים לי חור בלב" "הוא כבר מספיק מחורר, לא?". סתם, דעתי הבלתי חשובה. פשוט אם לא מוסיפים אחרי זה משהו נשאר ההד של המשפט האחרון ביתר עוצמה.
[ליצירה]
וואוו
איזה מזל שהגבת על שירי וגרמת ליל הגיע לכאן...
אחרת מי יודע כמה זמן היה לוקח לי לגלות את זה.
מה זה יותר צעירה ? בת כמה את עכשיו וכמה היית אז?
שיר משגע ורהוט וכאמור, מלא בתום-נעורים שאין משלו על עפר...
[ליצירה]
עמית, כמו שעניתי כבר (תגובה שלישית מההתחלה - הבט בכותרת) השיר/מונולוג הוא לזכר נתן יונתן, כמו כמה אחרים שכבר כתבתי מאז מותו ("רעשקט" גם עליו/בשבילו למרות שהקורא מהצד לא יכול לדעת).
ולא חסרה שום ע' פשוט משום שזה לא "דמעה" אלא "דָמָה" - "היה נדמה". קרא שוב :)
[ליצירה]
גיל היקר
שמחתי לראות שיר שהוא יותר משלוש שורות :) כי כך מתאפשר לבטא יותר, וזה אכן טוב.
כמו כן, המחווה הלוינית שעשית במודע או שלא - משעשעת.
רק חבל שהחרוז בסוף לא עובד - בחינה במלרע וגליוטינה במלעיל. אלא אם כן זה מכוון לצרום, הייתי מחפש משהו אחר.
ארז.
[ליצירה]
שכחתי מהשיר הזה
תודה לליאור לוי שגרמה לי ולאחרים להיזכר בקיומו, ותודה לכם על התגובות. אכן רוחה של רחל שרתה עלי חזק בזמן כתיבת השיר הזה, כמו גם בכתיבת השיר "אח לו היה לי".
לגבי הסטטיסטיקה ופשר ה"חצי בגידה", אומר רק שהכוונה לכל אלה שכבר מתכננים להיפרד, אבל לפני שעושים זאת מתחילים לסטות מהדרך....
[ליצירה]
באמת יפה
זורם, מתפתח, שנון, ובעיקר נכון.
אני רואה כל יום כאלו ברחוב, באוטובוס, ולבי נכמר. ילדות טובות שמזיקות לעצמן בכל מני דרכים כדי לדמות לאיזו פרסומת לא מציאותית. עצוב.
[ליצירה]
אה כן
ורציתי גם להתעכב על שתי המילים שבחרת כדוגמה למילים ממצות.
אשמח אם גם אתה תגיד על כך מילה.
לפחות עבורי, השקט הזה שבשתיקה מתפרש כשקט מאד נפיץ כשהוא נטען בתוהו ובוהו שקורן באופן בלתי רצוני כמעט מהמילה בראשית שלידו.
כמו שקט שלפני הסערה, שתיקה שמצפה למשהו שיתחיל.
תגובות