אֶת הַחַיִּים הַפְּשׁוּטִים שֶׁבִּקַּשְׁתִּי -
לִהְיוֹת כְּמוֹ כֻּלָּם -
עִם סָלוֹן וְסַפָּה וּשְתֵּי כֻּרְסָאוֹת
שְׁלֵמוּת עֲגֻלָה, לֹא שְׁבוּרָה,
מִשְׁפָּחָה,
קִבַּלְתִּי.
אוּלַי.
לֹא בְּטוּחָה.

זוֹ הָיִיתִי אֲנִי, לֹא הַחֶבְרָה.
לֹא עָלָה בְּיָדִי
לִהְיוֹת מְקֻבֶּלֶת
לִהְיוֹת לֹא-אַחֶרֶת,
תָּמִיד שׁוֹנָה
הַמְשֻׁגַּעַת שֶׁל הַשְּׁכוּנָה,
לֹא מִתְפַשֶּׁרֶת,
לֹא מִתְחַבֶּרֶת,
מְדוּרַת הַשֵּׁבֶט –
צוֹרֶבֶת, בּוֹעֶרֶת,
הַרְחֵק מִמֶּנִי מְאִירָה
וַאֲנִי כָּאן, וְלֹא בַּחֲשֵׁכָה -
בַּמַּלְכוּת שֶׁבִּפְנִים.


הַיַּלְדָּה שֶׁרָצְתָה,
מְנִיפָה יָד ....