אנחנו העבריים העתיקים, שקמנו מן העפר. חלקנו דתיים יותר, חלקנו פחות, אבל המאחד אותנו הוא תרבותנו העברית, שיונקת את מקורותיה בראש ובראשונה מספר הספרים. עברית, שפת הקודש שלנו, שאין כמוה בכדי לחגוג את יצירתיות האדם, היא אכן נס מופלא, ועל כן כל אחד מאיתנו, הדובר אותה, הוא חלק מאותו נס. וזהו אכן נס קיים ומוכח, נס שבלתי ניתן להכחישו.
חג שמח לליאורה, ולכל החברים באתר בלי יוצא מן הכלל, כולכם מוכשרים ומיוחדים במינכם, מעצם בחירתכם ליצור בשפתנו העתיקה, ולהעלות על הכתב את רחשי ליבכם.
אתם האותנטיים, המיוחדים, שבוחרים כל פעם מחדש ליצור ולא רק לצרוך, על אף היותנו חלק מהתרבות המערבית.
באהבה גדולה ממני,
אודי
לאודי יקר. כנראה שעל כך נאמר "הכול לטובה".
מי היה מאמין, כשהשליכו אבנים על אליעזר בן יהודה ועל ילדיו, שהשפה העברית תהווה נס מוכח שאין להכחישו.
וגם היום, למרות הפרופסור שכתב ספר והיה לו ראיון בטלוויזיה והוא טוען שאנו מדברים ישראלית ולא עברית - למרות דבריו אנחנו כן מדברים עברית.
השפה הישראלית, אם היא קיית בכלל, מלבד חידושיה - ואני מדברת על שפת הרחוב ושפת השטויות ברבות מתוכניות הטלוויזיה הישראליות, היא שפה בעלת מעט מאוד רבדים, ומי שאינו מכיר את העברית של פעם, ומי שלא למד בחינוך החילוני (כן, בימים ההם) גם דף של תלמוד פעם בשבוע, וגם משנה, ואפילו כתב רשי, וגם נבחנּו על כך בעל פה כמדומני, בבחינות הבגרות - אלה אינם יודעים עברית - הם מדברים בשפת החרטוטים והשמירטוטים, ואם נפגשים במשפטים תקניים הרי אלה משפטים מתורגמים שאנו קוראים במשפטי הכתוביות המתורגמות הטלוויזיוניות .
אף אחד לא יכול לגנוב את העברית מאתנו. ראו למשל את הגברת מדונה שלמדה קבלה באמריקה. ואת כל האסכולות שגנבו או אמצו או נכסו את תורת הקבלה מהיהודים על פי דרכן. ומה כבר הם יודעים ? הרי רק מי שכל ארון קודש טמון במוחו (לא אני) מכיר את העברית על בוריה על כל רבדיה וכל האסוציאציות שלה וכל הפרשנויות שלה.(וחבל שיש היום ביניהם כאלה כאלה, שמדברים רק אידיש ומתכחשים למדינת ישראל ולצה"ל.)
קראתי לאחרונה תגובה שהעבירו באינטרנט, של ערביה ישראלית קוצפת, שאמרה שהמדינה איננה שלנו ואנו דבר לא עשינוולא פעלנו *מלבד השפה העברית*. תארו לכם שגם אישה או נערה זו, שכל העולם מסית אותה נגד המדינה שהעניקה לה חירות והשכלה וחשבון בנק ואינטרנט וחופש דיבור ואין מָלים אותה ולא סוקלים אותה ומשתדלים לא לרצוח אותה על כבוד המשפחה וכולי וגם לנהוג במכונית בעצמה ולבדה מותר לה - אפילו נערה או אישה זו - וכל אישה היא אחותי - אינה יכולה להתכחש לעובדה שהשפה העברית כאן היא. זה הנס שלנו.
חג שמח לכולם.
מתחיה -לגאולה.
למילות של שפת הקודש יש אנרגיות מצטברות ומאז בריאת העולם.
דומה הן כלייזר, ההולך וממקד את האור לכלל מאכלת המפוררת הרים וסלעים.
במשך אלפי שנים, פיות טהורים בעצם הגייתן נטעו בהן את צופן סגולתם המופלאה.
וכך הולכות הן ומתחדדות כמו ליזר עוצמתי אדיר לפעול את פיסגת תכליתן: ,למוסס ולהפיג כל רשעה עוולה וחטאת.
לברוא גאולה טהורה לעולם
אין להכחיש לא את זה ולא את זה ולא את זה...
ואלה שמכחישים, ידוע למה הם עושים זאת.
מאותה סיבה שאינם רוצים בקיומנו
הם מנסים להכחיש את עברנו ואת קיומנו המחובר כדברי אחד העם לעבר, להווה ולעתיד.
חג שמח
אמילי
צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
[ליצירה]
אנחנו העבריים העתיקים, שקמנו מן העפר. חלקנו דתיים יותר, חלקנו פחות, אבל המאחד אותנו הוא תרבותנו העברית, שיונקת את מקורותיה בראש ובראשונה מספר הספרים. עברית, שפת הקודש שלנו, שאין כמוה בכדי לחגוג את יצירתיות האדם, היא אכן נס מופלא, ועל כן כל אחד מאיתנו, הדובר אותה, הוא חלק מאותו נס. וזהו אכן נס קיים ומוכח, נס שבלתי ניתן להכחישו.
חג שמח לליאורה, ולכל החברים באתר בלי יוצא מן הכלל, כולכם מוכשרים ומיוחדים במינכם, מעצם בחירתכם ליצור בשפתנו העתיקה, ולהעלות על הכתב את רחשי ליבכם.
אתם האותנטיים, המיוחדים, שבוחרים כל פעם מחדש ליצור ולא רק לצרוך, על אף היותנו חלק מהתרבות המערבית.
באהבה גדולה ממני,
אודי
[ליצירה]
לאודי יקר. כנראה שעל כך נאמר "הכול לטובה".
מי היה מאמין, כשהשליכו אבנים על אליעזר בן יהודה ועל ילדיו, שהשפה העברית תהווה נס מוכח שאין להכחישו.
וגם היום, למרות הפרופסור שכתב ספר והיה לו ראיון בטלוויזיה והוא טוען שאנו מדברים ישראלית ולא עברית - למרות דבריו אנחנו כן מדברים עברית.
השפה הישראלית, אם היא קיית בכלל, מלבד חידושיה - ואני מדברת על שפת הרחוב ושפת השטויות ברבות מתוכניות הטלוויזיה הישראליות, היא שפה בעלת מעט מאוד רבדים, ומי שאינו מכיר את העברית של פעם, ומי שלא למד בחינוך החילוני (כן, בימים ההם) גם דף של תלמוד פעם בשבוע, וגם משנה, ואפילו כתב רשי, וגם נבחנּו על כך בעל פה כמדומני, בבחינות הבגרות - אלה אינם יודעים עברית - הם מדברים בשפת החרטוטים והשמירטוטים, ואם נפגשים במשפטים תקניים הרי אלה משפטים מתורגמים שאנו קוראים במשפטי הכתוביות המתורגמות הטלוויזיוניות .
אף אחד לא יכול לגנוב את העברית מאתנו. ראו למשל את הגברת מדונה שלמדה קבלה באמריקה. ואת כל האסכולות שגנבו או אמצו או נכסו את תורת הקבלה מהיהודים על פי דרכן. ומה כבר הם יודעים ? הרי רק מי שכל ארון קודש טמון במוחו (לא אני) מכיר את העברית על בוריה על כל רבדיה וכל האסוציאציות שלה וכל הפרשנויות שלה.(וחבל שיש היום ביניהם כאלה כאלה, שמדברים רק אידיש ומתכחשים למדינת ישראל ולצה"ל.)
קראתי לאחרונה תגובה שהעבירו באינטרנט, של ערביה ישראלית קוצפת, שאמרה שהמדינה איננה שלנו ואנו דבר לא עשינוולא פעלנו *מלבד השפה העברית*. תארו לכם שגם אישה או נערה זו, שכל העולם מסית אותה נגד המדינה שהעניקה לה חירות והשכלה וחשבון בנק ואינטרנט וחופש דיבור ואין מָלים אותה ולא סוקלים אותה ומשתדלים לא לרצוח אותה על כבוד המשפחה וכולי וגם לנהוג במכונית בעצמה ולבדה מותר לה - אפילו נערה או אישה זו - וכל אישה היא אחותי - אינה יכולה להתכחש לעובדה שהשפה העברית כאן היא. זה הנס שלנו.
חג שמח לכולם.
[ליצירה]
מתחיה -לגאולה.
למילות של שפת הקודש יש אנרגיות מצטברות ומאז בריאת העולם.
דומה הן כלייזר, ההולך וממקד את האור לכלל מאכלת המפוררת הרים וסלעים.
במשך אלפי שנים, פיות טהורים בעצם הגייתן נטעו בהן את צופן סגולתם המופלאה.
וכך הולכות הן ומתחדדות כמו ליזר עוצמתי אדיר לפעול את פיסגת תכליתן: ,למוסס ולהפיג כל רשעה עוולה וחטאת.
לברוא גאולה טהורה לעולם
[ליצירה]
אין להכחיש לא את זה ולא את זה ולא את זה...
ואלה שמכחישים, ידוע למה הם עושים זאת.
מאותה סיבה שאינם רוצים בקיומנו
הם מנסים להכחיש את עברנו ואת קיומנו המחובר כדברי אחד העם לעבר, להווה ולעתיד.
חג שמח
אמילי
[ליצירה]
זה שיר מקסים שבמקסימים.
במקצב משהו לא מושלם. למשל: "למה תפחדי מהלא נודע" אם היה כתוב: "למה תִראי מהלא נודע: היה נשמע מקצב נעים יותר (לאוזני כמובן )
אבל 'תראי' אינה מילה בשימוש יומיומי או לילדים...
מקסים שבמקסימים השיר והרעיון. יש בו יופי שמתגבר על הכול. ואולי גם לחושך יש פדות.
[ליצירה]
לפעמים הסיפור על השם הוא כל מה שאנו יודעים על בן אדם.
סבי ז"ל שמעולם לא פגשתי, ושמו יעקב, מסתבר שלא היו לו ילדים שנים רבות. הייתה לו רק בת אחת. והוא התנדב להיות שמש בבית כנסת. איני יודעת אם בבוכרה או באפגניסטן. מכל מקום, הסיפור הוא שיום אחד בא לבית הכנסת איש, מגולח, אבל כנראה יהודי, והסיפור היה שהאיש קצץ לעצמו את האגודל (או את האצבע המורה ?) כדי שלא יצטרך לשרת בצבאו של הצאר הרוסי (שאז יאכל טריפה וכל מיני מה שהיה אז). וקראו לו "נפתלי". וסבי אמר: אם יוולד לי בן, אקרא לו: נפתלי.
ואכן - שלושה בנים נולדו לסבי והבכור, נפתלי, היה אבי ז"ל. ואבא סיפר לי פעם את הסיפור הזה. משמע - הייתה לסיפור משמעות עבורו. וגם נפתלי האלמוני היהודי המגולח למשעי שקצץ את אצבעו כדי לא לשרת בצבא הצאר - ומי יודע מה עלה בגורלו - גם הוא מסתובב אצלי ואולי ימשיך הלאה בסיפורים אם משהו יימשך מזה כאן. ולילדיי לא סיפרתי ...
[ליצירה]
כן. שמעתי שהפסיפלורה חומר מרגיע. אבל יפה כל כך. ממרפסת ביתי רואים את דרך נמיר, והצמח הזה שהופיע כאילו מאין, רק מכיוון ששמתי כמה גרגרים באדמה, מתנה נפלאה של העולם ללא קשר אלי, בלי כסף, בלי ףמעצב צמחים וכולי, והפרחים היפים שלא ידעתי שהם כאלה. בן אדם יכול להיות פרופסור למדע הכי מורכב בעולם (לא אני) ולא לדעת שיש צמח צנוע כזה בשם פסיפלורה עם פרחים כל כך יפים. ועל זה כבר אמר ודבריו לנצח אמת: "כי אראה שמיך, ףמעשה אצבעותיך ....." שבת שלום.
[ליצירה]
אביבסתיו - זאת השראת זכרונות הטבע או גר אתה בקרוב לטבע ? בישראל הכחידו הרי את הטבע. כעת מכחידים שמעתי גם את הצבאים שליד ירושלים.
טוב להיות בישראל חתול וקבלן מאשר צבי והר.
תגובות