אין לך אמירות בתורה ש"הנצח" נודף מהן
ככל אותן אמירות הקשורות דווקא לארץ ישראל וההתנחלות בה.
בכל מקום שהתורה מדברת על ארץ ישראל, אצורה וכמוסה בדברים גם אמירה היסטורית חשובה הקשורה להיבט זה או אחר של הגאולה העתידית
והנה כשאנו מגיעים לפרשה זו של השבטים שמעבר לירדן הביטויים העזים והחדים [חלוצים "תרבות אנשים חטאים" "לקום תחת אבותיכם" ועוד, מורים ומצביעים לנו כחצים ממש על מיצוי של תקופה היסטורית אחרת בפתיח של גאולתינו שבזה - גאולת הקץ
הנה לכם אם כן מהתורה
כיסוי ברור לתקופת החלוצים המתיישבים של תחילת המאה הקודמת
שלא בכדי כונו "חלוצים" ולא בכדי הטיחו בהם "תרבות אנשים חטאים" ולא בכדי "קמו תחת אבותיהם" למרוד
במובן שלא שמרו תורה ומצוות
אבל נשמת אפו של זה הרעיון היא בדיוק של המילים שנשמעו מפי אותם חלוצים
וכי הקב"ה נזקק להם לחלוצים לוחמים שילכו לפניו על מנת לכבוש ולרשת את ארץ ישראל
אלא שישש רמז גדול בדברים שאכן כן בניגוד לתפיסה החרדית שהמיטה עלינו אסונות באותו קיפאון ודישדוש של "לא לעלות בחומה"
גאולת הקץ אכן תחל ב"חלוצים" שיקדימו כביכול את ה' במובן זה שיחלו בתהליך מבלי שהם הולכים עם ה' במובן של שמירת תורה ומצוות
אבל בכך לא די
שימו לב לשינוי
בעוד שתחילה ביחס לעם ישראל אומרים השבטים: "ואנחנו נחלץ חושים לפני בני ישראל" .
הרי שביחס לה' כאמור נשרה לה האות אלף לאמור
"נחנו נעבור חלוצים לפני ה' "
לאמור בענין זה ביטול או עיקור האנוכיות .
מהמילה "אנחנו" נותרה המשמעות החיובית של הנחייה [ראה גם אצל משה ואהרון "ונחנו מה..."]
כלומר פניה למשה, הנחה אותנו לעשות את אותה מלאכה לעבור חלוצים לפני ה'
והכל שוב לרמוז שגם לעתיד לבא הפרק ההיסטורי של החלוצים המתיישבים יהיה כל כולו מונחה שמיים והמבין יבין
והיה אם יש קורא לדברים והיה בהם שביב של קורת רוח ו/או יישוב הדעת אנא חמישה לצדקה כי ממנה תוצאות חיים של גאולה
משה אהרון נווה עמל הר-צל-יה| יולי 16, 2012 בשעה 8:41 am
יפה מאד.
אין לך מהות וקדושה, קסם ותמורה של גאולה, אלא באחדותשל כלל ישראל
זו קודמת לכל ואפילו בטרם ההתנחלות בארץ
ואין לך אחדות אלא בצדק חברתי זה
המוטו העיקרי של גאולת הקץ שבניצניה אנו שרויים
העולם הגויי, לא בכדי מתנכל לנו גם תת הכרתית
הוא יודע כי בידינו מצוייה הנוסחה האופטימלית לקיומו והתנהלותו של העולם באור של גאולה
ועד שלא נספק לו את הסחורה, את הנוסחה ,
לא יחדל זה מלשנוא אותנו
אם האחדות תשמר ובכל מחיר, מובטח לנו שנתקדם אט אט אל עבר המנוחה והנחלה
אבל אם תמשך המגמה של לדחות את הקץ ולהאחז בכח העיקשות הסקטוריאלית בארץ ישראל
גם במחיר של האחדות והקונצזוס
נמשיך לקרטע בצעד אחד קדימה ובשניים לאחור
נמשיך לשלם ב"חבלי" גאולה ותרתי משמע
ארץ ישראל תמשיך להקיא אותנו מחבל לחבל
והלוואי והיו יודעים את האמת
מדוע ארץ ישראל מאז מלחמת יום הכיפורים מקיאה אותנו שוב ושוב
תחילה מימית ובנותיה ,אחר כך מגוש קטיף ואגפיו, השמרון ועוד יד ההקאה נטויה גם נטויה
נעלם מאחינו המתנחלים עיקר חשוב בזו הגאולה
שהיא שונה מכל "גאולה" מוכרת
כאן ועתה, כללי המשחק פשוטים בתכלית
של "קח ותן"
הקב"ה נותן לנו חבלי ארץ בארץ ישראל
תמורת מה שאנו נותנים לו ולעולם כולו בתמורה :
בחברת מופת שוויונית ,ערבותית וצודקת
ניתנו לנו במלחמת ששת ימים חבלי ארץ ולא סיפקנו הסחורה
וכך החלה מגמה הפוכה של לקחת מה שניתן
אם לא נקדים ונתעשת ,כי אז אט אט הכל ילקח
חסד עושים עימנו מהשמיים
שוב חלוצים "חילוניים" ,מניפים את הדגל
ואנו שלומי אמוני ישראל,שוב מתרפים ועומדים מהצד
במקום להוביל המאבק בשם תורת ישראל וארץ
שבזמן הגאולה השלמה ארץ ישראל שעיני ה' בה לא תסבול עוול ולו הפעוט ביותר
והיא תשיב מלחמה נמהרת משלה
בבחינת "וכיפר אדמתו עמו"
הירדן מסמל ירידה של מים
גם במובן הערכי
ומהפיסגה של המיית הכנורות – ים כינרת
עדי חלילה לדיוטא הכי תחתונה של : ים המוות
בכך חשו שני הצדדים
השבטים שמעבר זה של הירדן
והשבטים שמהעבר האחר
והסוד הגדול הוא
שאחדות ישראל דורשת סובלנות רבה
בכדי שתשמר
לפעמים גם צריך להעלים עין מכך שחלק מהעם נזקק אך למזבח וירטואלי סמלי בלבד
שכל מהותו מתבטאת בהיותו אך : "גדול מראה".
פנחס בן אלעזר הכהן נותן גם לדורות את החותמת
המפשר העתידי לשלום כל ישראל
מסמן את הדרך להבנה וסובלנות
גם אם חלק יחסית נידח נאחז אך ב"מזבח" סמלי כאמור
המסמל את האחדות של כלל ישראל דיינו בכך
בתורת ישראל חשובה לא רק התוצאה הסופית – ההגעה אל היעד
לעיתים ויש כי ה"ראשית" והתהליך צורבים בנפשו של האדם אף יותר מהתוצאה הסופית
בראשית ברא אלוהים"
הכל נברא ממנו החל מבראשית של כל תהליך
ואם כך גם כל ההמשך ממנו והוא נחוץ וחשוב
והאדם אינו אלא סך כל מסעיו בחיים
שהרי ה"מסעות" "לצבאותם" לחשל את האדם
בהיותו כביכול כמו שאיוב אמר כחייל צבא עלי ארץ
אבל דומה שההתייחסות המשמעותית ביותר לעינינו מצויהדווקא
בכתוב הבא :
"ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה'
ואלה מסעיהם למוצאיהם"
אם כן מה בא כתוב זה ללמדנו
ראשית היעד מוכתב לכתחילה בכל מוצא לכל מסע
ודווקא על פי ה'
כלומר ברוח מצוותיו ותורתו
אבל וזה העיקר התוצאה הבניפיט
צריכה להיות תמיד גם איסטרגית
במובן שכל מסע חייב להפיק ממנו לקח למוצא הבא של המסע הבא
לאמור :
"ואלה מסעיהם למוצאיהם"
אלה המסעות שאוצרים בתוכם משמעויות ותובנות למוצאים הבאים למסעות הבאות
והזוכר ליתן חמישה לצדקה תבואהו ברכה
משה אהרון נווה עמל הר-צל-יה| יולי 16, 2012 בשעה 10:22 am
אנחנו באינדוקטרינציה מאד מגמתית
התרגלנו להגביה את אבות האומה לגבהים וירטואליים
לצבוע את דמותם אך באורות מלבבים
ולדעתי אנחנו חוטאים בכך בכפול
לא רק כלפי עצמינו וילדינו בהעברת מסרים לא ריאליים
אלא קודם לכל כלפי דמותם האמיתית והאנושית של האבות
רוצה לומר
כי טעותם זו של השבטים שלכתחילה העמידו סדרי עדיפות מעוותים
לא באה בחלל ריק
במידה מסויימת הדבר הלזה חילחל בהם מאביהם יעקב
שהרי גם יעקב נכשל לכאורה בדיוק באותה המכשלה
והנה יעקב הבין היטב כי יש לו שני רגליים המעמידות אותו והמנהלות אותו ואת חייו
וכך אומר הוא לעשיו אחיו:
"ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה אשר לפניי ולרגל הילדים …"
הנה כי כן
הקדים המלאכה לפני הילדים בבחינת רגל ימין לפני רגל שמאל
וכך גם לא יפלא בהמשך, שכשהשנאה גאתה בין בניו הוא מפגין אדישות מסויימת
בהתנהלות שבשגרה
הוא שולח את יוסף לראות את שלום אחיו ושלום הצאן
משל העולם כמנהגו צריך לנהוג
משה בפרשתינו יודע את כל טעויותיו של יעקב ומה שעלה מהן
ולפיכך הקדים לתקן את בניו ,שחזרו על אותה הטעות
וברור כי הילדים והמשפחה קודמים לכל
בבחינת רגל ימין
והמלאכה אך כרגל שמאל
