אם היית מעז להביט בעיני, מה היית רואה?
אור המוות
נצנוץ כוכב מתכלה אי שם בתוך האינסוף.
בגדי מרופטים ומלוכלכים, שערי רטוב,
ידי ורגלי שבורות,
הלא תיתן לי לנוח מעט בחיקך?
אנא, נסיך קטן.
תן לי מעט מהרוגע והאור
מעט מן הבכי וחירות הציפור.
מן השקט שאחרי המבול הגדול
מן הידיים ההן ,שלא יתנו לי ליפול.
sough
-
מה חיוני יותר לחיים, זיכרון או שכחה?
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] תודה לכל המגיבים.:) [ליצירה]
- [ליצירה] נכון? זה ממש הפריע גם לי. התלבטתי המון זמן בקשר לסיום ולא מצאתי משהו אחר. אם יש לך או למישהו אחר רעיון אשמח לשמוע :) ותודה, ילדה אבודה! הכוונה לא הייתה להוצאת ספרים. אבל את יכולה לראות זאת בכל דרך שתרצי. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה דב. מלודי- פקיחת העיניים היא חלק מההכרח שכפה עליה אותו קול. סבל בפני עצמו. [ליצירה]
- [ליצירה] לדב (אביב וסתיו)- נכון,אחרים סיפרו לי שהם "ראו" לאורך כל הקטע שיירת כבוד או לימוזינות מפורסמים.. וכשהם הגיעו לסוף הם הופתעו מאוד. תודה לך ולמיבלאש על תגובתכם :) [ליצירה]
- [ליצירה] הרעיון על אדם שנרפא, אבל שלא חוזר להיות כבעברו- מקסים. אהבתי את ההשלמה עם השינוי ועימו תקוה קטנה בין השורות. [ליצירה]
- [ליצירה] מעולה! השורה האחרונה מיטיבה לסכם את כל הכתוב. קצת מרירות, קצת התרסה. ואולי טיפ טיפה תקוה, אפילו אם היא קצת זועמת. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד. אולי זה בכוונה, וגם אם לא- שטף המילים מכה ויוצר הרגשה של דחיפות, של תחנון מתפרץ. [ליצירה]
- [ליצירה] היד נראת לי כמו חלק מהעץ - והפרי חלק ממנה. היא מנסה לקטוף את הפרי, שהוא בעצם היא, כאילו היא צריכה אומץ כדי להתמודד עם מי שהיא באמת. והדם, או העסיס, שנשפך מהיד/פרי (שוב, מוטיב של חיבור) הוא הניפוץ של האידאה הזו. וזה שהיא לא נרתעת ואפילו כמעט מתרפקת על הפרי מעיד לדעתי על הנחישות שלה. אבל זו רק פרשנות שלי. (: אהבתי את הציור. [ליצירה]
- [ליצירה] ומה היא יודעת. כמיהה שמעבירה על דעתה וכמה דקות, אולי שניות של שלוה צלולה. [ליצירה]
- [ליצירה] אני חושבת ששילוב כל המרכיבים בתמונה יוצר את מה שראיתי ומה שניסיתי ללכוד- רגע של שלוה, של הרמוניה שנוצרה לרגע ושאולי לא תחזור. האם ובנה שפוסעים יד ביד הם חלק מהדגש של התמונה, והעץ והשיבולים רק מעצימים את התחושה. לצערי, כדי להעלות תמונה לאתר יש צורך להקטין מאוד את איכותה, ולכן התמונה יצאה כהה. [ליצירה]
