[ליצירה]
במשבר..אין במו להתרפק על יושב המרומים.
להרגיש שכל תנועה שלך,כל מילה שנחנקת בגרון,
כל דמעה התלויה בזוית עין...מגיעה אליו.
ודרך התפשטות,פיזית רוחנית,את מגלה נשמתך..
ומתחברת לה-ו-י-ה...ואז....קל יותר לעבור משבר.
יפה...
[ליצירה]
אתה מזכיר לי את רובין הוד...
יפה ונכון,אין שחר לבעיית העשירים/עניים.
לעד חלק רק ירוויח...וחלק ימשיך לחפש את לחמו.
הכאב עמוק,אך כל שנותר לעשות...זה לכתוב.
נ.ב.
רק אל תתחיל ללבוש געטקס..
[ליצירה]
כל כך שונה העולם בין הגברים לנשים.
הגברים הם השותקים במהלך הימים,
הנשים הם הדוברות... לעיתים ללא הפסק.
אך מדהימה העובדה
שדווקא בין הגבר לאישה
נאלמת האישה והגבר מדבר.
וכמו בשיר שכתבת יורם
השתיקה... מזמינה דיבורים.
השיר שכתבת ממש יפה,
הוא לא רק מנקודת ראות של גבר..
אלא גם נקודת ראות... מגובה השנים.
וזה יפה.
[ליצירה]
יורם תומר היקרה גם כן...
צר לי לבשר לך... אך אני גבר !!
אם תכנס לשירים נוספים שלי..תבין זאת.
אבל בוא נגיד שגרמת לי ולעוד כמה א-נשים (גברים כן..) להתגלגל מצחוק.
ועכשיו ברצינות...
תודה.
עצם ההתבלבלות שלך רק מחמיאה לי על השיר.
[ליצירה]
יורם
במבט שונה על היצירה שלך...
ובהמשך הנושא בין גבר לאשה..
אל ינסה הגבר להסביר את דרך מחשבתו לאשה,
הוא יחשב בעיניה לבלוק.
אל תנסה אשה להסביר את דרך מחשבתה לגבר,
היא תחשב בעיניו לאשה.
אך ברגע בו יתחתנו השניים
ויעברו לתחת אותה קורת גג
הו אז יבינו השניים..
את דרך מחשבת האחד.
[ליצירה]
השכול מכה באדם בנקודות הכי עמוקות, רעד החודר למיתרי הנפש, כאב.. בעומק המחשבה.
וגם כיום לאחר יותר משנתיים, בטוחני שההד עוד מהדהד, הזיכרון עוד צורב.. הטרוניא.. מתעוררת בכל רגע קשה שקורה.
ישנם דברים הקורים בעולם, ואין לנו יכולת להשיג את המדוע, רק תוצאת הדברים מוטלת לרגלנו.. ואנו תוהים, איך אפשר..
הזמן הינו מרפא לכל כאב, הזמן מדהה כל זיכרון.
אך לעד תעלה הדילמה מעמקי הלב,
לכעוס מחדש.. או למחול.