זה סימן, שעוד יש אהבה.

הבוקר, יום חדש. נשימה חדשה.

התעוררות לתוך יקום בלתי נודע

אבל זה סימן-

שעוד יש אהבה,

כי כל הלילה, דפקה נשמת העולם

והכדור הסתובב, עוד פרחים התעוררו

מתנומת הלילה, כשהשמש כיסתה אותן באור הנצח.

וגם הלב, הוא עדיין מזמר.

ואלוהים הנכנס לתוכי, ציוץ הציפור,

הזחל על הגדר.

זה סימן, שעוד יש אהבה.

התעוררות, אני יודעת.

הלילה הזה, בו ידעתי אותך,

טעמתי את העונג והפלא, הטהור מכולם

הלילה הזה, בו יבשו הדמעות

והתחלפו בשיר נצחי של צחוק,

נשמת העולם, כשידעתי את עצמי.

וזה סימן, אולי קטן, אבל ברור

שעוד יש אהבה.

כי הכל עוד קיים, כל בוקר, בלי סיבה

בלי סיבה ממשית לאהוב,

אבל זה כאן, וזה סימן

שהבוקר הזה

הוא הכי הכי הכי מכולם.

ואני אוהבת, ככה, מהבטן מהלב

מפנים החוצה

בהתפוצצות של אורות חזקים,

כמו השמש, כמו הרוח הלוטפת פניי

כמו נשמת העולם, מתוכה

אני אוהבת.

וזה סימן, קטן אולי,

אבל עוד יש,

עוד יש אהבה בעולם

וזו סיבה הכי טובה, פשוט להתעורר

ולרוץ בשדות חרציות, בלי לדעת למה,

אבל זו גם סיבה מספקת,

כי עוד יש, עוד יש אהבה בעולם.