אילנה דיין כבר הלכה, אך חתיכות בשר עודם בספריה. האם היא היתה מראיינת בשלוות נפש כל כך עמוקה, לו ידעה את הדבר? (לצערי הרב, כנראה שכן. אבל תארו לעצמכם כמה הרייטינג שלה היה עולה, אם היא היתה תוך כדי ראיון מבחינה בחתיכה כזאת. ואם אי-פעם תשמעו את זק"א משתבחים בכך שהם אוספים את הכל, אל תאמינו, יש עדויות חיות מהשטח שמוכיחות אחרת.)

זבולון אורלב הגיע, אבל הוא לא מעניין אף אחד. מסכן, היו צריכים להדביק לו איזה תואר חשוב ליום, שאולי יתנו לו קצת כבוד. (מה דעתכם על הממונה מטעם ראש הממשלה לגשר בין הישיבה – שהיתה על פי הצהרתו של ראש הממשלה הנכבד ביתו במשך שנים רבות – לבין כבוד הנשיא שלנו, שבעזרת הקלאצ´ניקוב שהועבר בגללו ל"כוחות הבטחון" של אש"ף, נטבחו שבעה ילדים, ועוד בחור בשנות העשרים לחייו – אני מצטער דורון, אבל אתה היית בן 26, בכל זאת יש לך גדר שונה...)

יולי תמיר מסכנה, ועכשיו אני כבר מדבר ברצינות (למרות שתודו שאורלב היה שמח אם היה לו רייטינג קצת יותר גבוה). בסך הכל היא קצצה לישל"ץ 70 אחוזים מהמימון הממשלתי, היא לא ידעה שתוך כמה חודשים היא תרצה לבוא לנחם אבלים. באה, הלכה, צעקו עליה צעקות שבאמת אינן במקום. (חבר´ה, תפנימו – הקלאצ´ניקוב ניתן בידי רבין ופרס, לא בידי יולי תמיר!) העיקר שזה עזר לכמה בחורים לצאת מהטראומה. צעקות על אחרים יעילות במקרים כאלה. (ואני חוזר ואומר: אני מגנה בכל תוקף... רגע, כרגע קבלתי ידיעה שהנהלת הישיבה לא רוצה שיגנו, אז אני חוזר ואומר: אנחנו לא מתלהמים... צעקות על קשקשנית מדופלמת שהיא רוצחת, זו לא התלהמות? נו טוב, אני חוזר ואומר: אין אדם נתפס בשעת צערו.) ויולי יקירתי, תקלטי – כששמונה אנשים נרצחים עם נשק שהאליל שלך רבין העביר לידי האויבים, זה לא בדיוק הזמן לומר שזה שצעקו עלייך מזכיר לך את ה"הסתה" נגדו. שימוש בתאי המוח לא היה מזיק לך.

אבי דיכטר, גבר גבר, שמע על מה שקרה ליולי, חטף רגליים קרות, ורק בא למשרד של הישיבה. (אבי, למה לא אמרת שאתה שם? היינו מארגנים לכבודך מסיבה. כמה צעקות, אולי בעיטה או שתיים, זה לא יפה להתחבא מאיתנו, אנחנו באמת לא אנשים רעים, רק המראה של גוויות קצת מציק לאנשים. אל תדאג, הם יתגברו על זה.)

גבי אשכנזי בא לישיבה, אבל אני הייתי בניחום אבלים, אז אין לי מושג מה קרה; אבל תגיד לי גבי, היס"מניקים שהחטיפו מכות לבחור ספרדי (שלרוע המזל עבור הרייטינג של אילנה לא היה אחד מבחורי הישיבה) בגלל שהם חשבו שהוא המחבל הנוסף, הם באחריותך או באחריות דיכטר? לא שאני יכול לדון אותם, אבל אתם באמת צריכים לטפל בזה. ולגבי השוטרים שעמדו בכניסה לישיבה וניסו למנוע מאנשים להיכנס ולחסל את המחבל, בטענה שזה "שטח אש", אני הייתי מתלונן בפני דיכטר, אבל הוא הרי גבר גבר, הוא בטח יתחבא מפני. דודו כהן מתכוון להגיע מתישהו?

ודודו – אם במקרה תגיע, תסביר לי איך זה שיש המון עדויות על שני מחבלים, ואתם עדיין טוענים שהיה רק אחד, האם זה באמת מטעמי ביטחון, או שאתם פשוט מתביישים בזה שהשני ברח?

ולחשוב שכל זה היה רק ביום ראשון, מה מצפה לנו מחר? חיים יבין, בני אלון, בוז´י הרצוג, ומאיר דגן? (מאיר, מעריצים אותך בישיבה. אני רציני. אולי תתמודד על ראשות הישיבה? בעצם, המשרה תפוסה – מה לעשות שלר´ יעקב היו פרוטקציות. מה עם ראשות הממשלה? או לכל הפחות שר הבטחון? משהו??? שמע, יש גבול כמה אפשר להאריך לך את הכהונה במוסד, עוד מעט יחשבו שאתה הרב הראשי לצה"ל. כן כבוד הרב וייס, אנחנו יודעים אתה הראשון שהחליט שכהונה של הרבצ"ר צריכה להיות באורך נורמאלי, אבל אנחנו גם זוכרים מה עשית בגירוש, אז אל תציק לנו.)

ולא נאמר אף מילה על זה שלא עמד מאבטח בכניסה לישיבה, או על זה שהשער הנעול עם הקוד כבר שנים לא נעול, הרי אין שום אחריות לישיבה, זה הכל משמים...

***

אני קורא את מה שכתבתי, ואינני יודע אם יש מקום לפרסם את הדברים. מהצד האחד, הכל אמיתי, ונכתב מתוך צורך להוציא החוצה חלק מהדברים (על סיפורי הזוועה אני עוד לא מסוגל לכתוב); ומהצד השני, הומור לא בדיוק שייך לאחר שחבריך נטבחו למוות.

***

הדפסתי את הכתוב, ונתתי לכמה בחורים שחוו את התופת לקרוא אותו, הם טענו שזה גרם להם לחייך, ושהם חושבים שזה יכול להועיל אם אפרסם את הדבר. שאלתי אדם חכם מאוד, והוא אמר שאני אלך על פי תחושת הבטן, כי אין פה כללים. בשל הסיבות הנ"ל לאחר דחייה של קרוב לשבועיים, החלטתי לפרסם את הקטע, ואני מבקש סליחה ומחילה אם מישהו ייפגע מהדברים.