אישה*
טל רעות
-
"לפעמים אני ריקה מצבע, כמו ציור על מדרכה אחרי גשמים, ויודעת שעכשיו הרגע, להוליד מילים"
(אחינועם ניני)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] זה ממש יפה... [ליצירה]
- [ליצירה] הנה דבר מהסוג שגורם לי להיאנח בקנאה ובתסכול מחוסר השוויון ששורר בחלוקת הכשרונות. אוף, איזה יופי. [ליצירה]
- [ליצירה] אישה חזקה ויפה. [ליצירה]
- [ליצירה] עבודה יפה של צבע... [ליצירה]
- [ליצירה] מ - ד - ה - י ם [ליצירה]
- [ליצירה] איזה מבט. ללא מילים. [ליצירה]
- [ליצירה] בדיוק התחלתי לעבוד עם אקריליק בקנווס, ואני ברבה יותר מעריכה את היכולת שלך לעבוד בצבעים. לא היה לי מושג שזה כזה קשה. [ליצירה]
- [ליצירה] יש בה עוצמה ויופי [ליצירה]
- [ליצירה] וואהי... זה נראה כ"כ אמיתי. יפה מאוד מאוד! [ליצירה]
- [ליצירה] פשוט יפה מאוד [ליצירה]
- [ליצירה] . אל תדאגי, בעזרת ה' הסוף יהיה טוב, ז"א זה לא שמיכאל פתאום יקבל הארה בחסד עליון ויהפך להרָמורניק צדיק ומצודק ויתחתן עם יעל וביחד הם יקימו בית מדוגם בצדיקותו ויגדלו ילדים חסודים שכל בקשת ליבם היא להיות חיילים בצבאות ה', אבל בכל מקרה זה יהיה סוף טוב. בקשר לגשרים- אני עדיין מבכה את מות דוידי ומתאבלת עליו מדי יום ביומו אז אין סיכוי שאני, במו ידיי, אעשה דבר דומה. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה תודה לכם על התגובות. זה עשה לי כ"כ טוב לקרוא אותם. [ליצירה]
- [ליצירה] זה מעולה. כל-כך כל-כך אמיתי. נוגע בבפנוכו. [ליצירה]
- [ליצירה] . כבר יותר מדי דברים עצובים לערב אחד. הזכיר לי שבבנין שלידי עמדה אשה וצרחה לשפופרת הטלפון בקול צרוד, מותש, נואש כל מיני דברים שנורא לשמוע ("אני שונאת אותך, תעזוב אותי כבר, תפסיק להרוס לי את החיים אני אגזור את עצמי") וזה היה עצוב כי היא שנאה אותו ובכל זאת- לא יכלה לנתק לו את הטלפון מרוב תלות. באמת כבר עצוב מדי. [ליצירה]
- [ליצירה] ... גם אני מצטרפת לכתוב מעליי אבל לפי דעתי גם ההקדמה הרסה קצת. זה מוזר להיכנס לסיפור שלפניו הקדמה של האדם האמיתי שלא קשורה לתוכן... אבל יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] . חמוד. אהבתי בעיקר משפטים כמו "התרגלתי לצניפות התכופות" או "הייתי מסיט את המבט מהראש הנופר". אבל לא הצלחתי לדמיין אותו בחוּם. פוני מטפס צריך להיות 'כסוּף כאור הירח' או 'שקוף כמחשבה'. אפילו ורוד עם נצנצים מִדַּמיין לי טוב יותר. [ליצירה]
- [ליצירה] התכוונתי למשל. עדיין לא ניסיתי לתפוס פרפר אמיתי. רק בעדשת המצלמה. (אם ראית פעם נערה תמוהה שמתרוצצת במאה שערים עם מצלמה- זו הייתי אני. הפרפר לא הסכים לעמוד על התריס הכחול וניסיתי להכריח אותו) [ליצירה]
- [ליצירה] מדהים. כתיבה אסוציאטיבית מעולה. מילים זורמות שמחביאות בתוכן כל-כך הרב כאב. [ליצירה]
- [ליצירה] . אני כבר מתארת לעצמי איזה מן ילד היית. בטח היית מהשדונים האלה שכל היום מביטים סביב בעיניים סקרניות ותחמניות ומחפשים במה אפשר לגעת ולחקור ולהחביא ולשחק ולפרק וכו' ושתמיד מלאים במן רוח פרצים כזו שלא נותנת מנוח לאנשים סביבם (היו לך נמשים? כי תמיד הלחיים שלהם זרועות נמשים שובבים) ותמיד הם מסתובבים בשיער פרוע ובגדים מרושלים ובדחף עצום להפגש עם משהו חדש. והכי חשוב- ברגע שאחד מהמבוגרים מניח עליהם עיניים בדיוק כשהם עסוקים בתעלול נוסף- הם מעלים על פניהם ארשת תמימה וטהורה כזו והם נדמים כילדים ציתניים ביותר שכל מאווה-ליבם הוא שהוריהם ישבעו מהם נחת. וכמובן שהמבוגר מחייך אליהם מדושן עונג ומחפש קרבן אחר. (ושניה אח"כ הם חוזרים אל מעלליהם). [ליצירה]
- [ליצירה] הו, זה מתוק. תודה ממז. [ליצירה]
תגובות