מתחת לערפל המגבת בבריכה
היא ישבה
שותקת,
בורחת בלחץ ההווה
אל עולמה שלה
האל זמני
אל עצמה
באצבעות רוויות באהבה עיקשת
ארים חלקת בד
ואצטרף אליה
אל הערפל האנושי
אי אמת מעורפל בים נכר מחודד.
בתוך הטשטוש
מפנה מבטה הכואב אלי
במפת עינה הנוצצת
שורשי אדם אדמומיים
מחבקים אישון רועד
מקור
שילוב ידיים מזיעות
איך אוכל להעביר אליה בזרם חם אמונה?
עוד רגע ונוריד את
הכיסוי הרך צפוף בסיבי ביטחון
נצטרף אל ההווה
ותתהפך המגבת
לאורה של השמש היוקדת
אל כדורי החיים המחוספסים
חשופה היא
בעיני הצבעים המהופנטים
תשתקף מסכת דמותה
השורדת, הקשוחה
מתחת לערפל המגבת בבריכה
היא ישבה.
תגובות