שלום כה רב.
אני כותבת לך את המכתב כי אין לי כבר למי להפנות את שאלותיי
הן הולכות ומתארכות מסתבכות בתוך עצמם מעגלים
ראשונה: איך
מי
אני
אתה.
שנית: למה
עולם
אדם
מיתה.
את השאר אולי כשאלמד לדבר יותר, אולי, אלמד להתחכם
להיות שנונה, סגנון, מנגינה.
להיות שונה
בינתיים אני כאן, אותו עולם של תוהו
אותה נשמה מעיקה.
סימן שאלה בקצה כל מבט
מכה פנימית בסיום כל משפט.
אולי גם, תוכל לומר לי, בבקשה
למה אני כל כך מרגישה,
אתמול הלב שלי דפק בלי הפסקה
אולי דקה, היית מאמין,
כמו מנוע שלא מצליח לנוע
לפעול
גם הלב שלי רצה לשאול
לא יכול.
