(אונליין)
האם, בוקר אור לכל המאזינים?
אני נוטלת את ידיי ואת עטי
לכתיבה גדולה והתרגשות
שתכתב באחת, ותקרא באחת
ייכתב מן הלב וייכנס ללבבות
דרישת שלום חמה לכל הלבבות
שיקראו זאת.
ליבי הומה אליכם, אנשים
פרק א. אנשים.
ילדה קטנה מתולתלת שחומה ויחפה רצה באולם שמחות גדול;
הרבה אנשים ובעצם הרבה רגליים וכפות רגליים, נעלי עקב, סנדלים, נעלי ספורט, חצאיות מבריקות, מכנסיים, שמלות בשמים וריחות.
היא מחפשת את זוג הרגליים שלה.
ובגובה אחר; אלו פנים.
פנים מחייכות של אשה שפגשה מכרה, נשיקה על כל לחי,
ניגוב קליל של האודם שנמרח,
שיחה קלילה עוד יותר על ההווה הארוך שלהן,
קצת זכרונות מן העבר:
ספסל לימודים. המורה לזמרה שפתחה בפניה את הדרך לדיסק הראשון
(שלא הצליח אבל לפחות כיסה את ההוצאות)
המורה למתמטיקה שנפטר באמצע שנת הלימודים, שהיה אומר שהם הילדים שלו, ובאמת בלוויה היו כמעט היחידים,
יחד עם אלמנתו,
וחתונות, וגירושין, מעברים
וגם ילדה. שתהיה בריאה.
ואיפה היא עכשיו?
היא מתרוצצת בין האנשים- (הגבהת הראש לחיפוש, אצבע מורה-)
הנה.
חמודה, אפשר לראות שהיא שלך, לפי התלתלים.
תגובות