אביאל סיים תפילתו זה עתה. רוב בני הישיבה סיימו זה מכבר סעודתם, אך אביאל עודנו עומד בבתפילתו. רבים תמהו על אריכות כוונותיו; אחד הבחורים המבוגרים ראהו פעם מעיין בסידור כוונותיו של ר´ יעקב קאפיל והניח שבכוונות המקובלים עוסק, אחרים שמעו מפיו בשבחי פירוש "אמרי שפר" של ר´ נפתלי הערץ הלוי, ואמרו: "הלא בדרך הרמח"ל עוסק ומכווין בכוונות הנמשל של הקבלה". – על דבר אחד הסכימו הכל, לא בכדי מאריך הוא בתפילותיו.

יאיר ניגש לאביאל בחשש. הכל מכירים את אביאל, ואף כינוי מיוחד נתכנה: "רצוא ושוב" – מהלך היה אביאל בחוזרו על תלמודו הלוך ושוב, ועל כן כינוהו "רצוא ושוב". יאיר איננו מבני חבורתו של אביאל, אך דבר מה היה לו אליו.

-         "רצוא ושוב... אמממ אביאל" – אמר יאיר כשמבוכה על פניו – יש לך דקה עבורי?"

-         "ודאי" – השיב אביאל בנחת.

-         "רציתי לשאול, אם אתה פנוי בימים אלה?"

-         "מילתא דפשיטא היא" – השיב אביאל וחייך חיוך גדול – "אינך רואה שאני שרוי בלא שמחה?!"

-         "אתה דוקא נראה לי די מאושר."

-         "נו... ננגן ´אלי ציון ועריה´, ולא אראה מאושר... יש הצעה עמך?"

-         "כן."

-         "נו... זאגט ´לי´."

יאיר התחיל לדבר על "עבודת ד´ הרוממה", כהגדרתו, של המדוברת – משודכתו לשעבר – ומחשבותיו של אביאל ברצוא ושוב בביאור טעמי מחלוקת הרמב"ם והרשב"א בענין פלגינן דיבורא. לאחר מספר דקות, שם אביאל לב שדיבורו של יאיר מתארך.

-         "ומה עושה העלמה בחייה?" – קטע אביאל את תיאורו של יאיר.

-         "חינוך מיוחד" – השיב יאיר, בהבנה שמובן מאליו שהיא מורה, והשאלה רק להתמחותה.

-         "נו... מעלה. עבודת קודש! והיכן היא מתגוררת?"

-         "הוריה בחיפה, והיא, מאז שסיימה את המכללה" – אמר יאיר בהטעימו את המילה בהברתה השנייה – "שוכרת דירה שתי דקות מהישיבה."

-         "נו... הביטול תורה בהליכה למקומות המפגש יהיה מועט" – אמר אביאל בחיוך – "וגילה?"

-         "היא קצת יותר מבוגרת ממך... אמממ היא בת עשרים ושבע" – השיב יאיר בחשש.

-         "נו... יוכבד היתה יותר מבוגרת מעמרם. שירות לאומי עשתה?"

-         "ודאי שלא. היא יראת השם באמת."

-         "ותקרא שמה בישראל..."

-         "אודליה שטרן."

-         "נו... ´ירבה כחול וככוכבים בלילה´... אני אברר ברצות ד´ על העלמה ואחזור אליך. אני צריך גם לאכול משהו."

-         "ודאי. לא התכוונתי לעכב אותך..."

-         "אל תדאג. זה ´אוכל נפש´. מרן הרב זצ"ל אומר בערפלי טוהר, שצדיקים קטנים ישנים ואוכלים כדי שיהיה להם כח לעבודת הבורא, צדיקים בינונים לפני השינה ובזמן האוכל מיחדים ייחודים, והצדיקים הגדולים – איי, הצדיקים הגדולים, – אצלם עצם השינה והאכילה היא הייחוד."

לאחר ארוחת הערב, התקשר אביאל לביתו. אביו – הרב אברהם יצחק – ענה לטלפון. לא אדם פשוט הוא הרב אברהם יצחק, מתלמידיו המובהקים של הרב צביהודה היה. אמרו שהרב צביהודה חבבו במיוחד, והיה אומר בגאווה: "הוא קרוי על שם אבא!"

-         "אביאל, מה שלומך?"

-         "הודו לד´ כי טוב, כי לעולם חסדו."

-         "יאמרו גאולי ד´, אשר גאלם מיד צר" – השלים אביו. – "מה מתחדש?"

-         "הציעו הצעה."

-         "ביררת אם היא חסידה של אותו אחד מרחוב העילוי?"

-         "עוד לא הספקתי לברר עליה, אבל מובטחני שלא."

-         "תברר! זה האלף שבאלף. מה שהם עשו לר´ אברום זה בלתי נסלח." – אמר אביו בהתרגשות – " ´דרישתי היא שהרב שפירא ייקרא ראש הישיבה ולי תהיינה כל הסמכויות´ " – אמר אביו בלעג – "חצופים!!!"

-         "כן אבא, אני אברר ברצות ד´."

-         "אתה יודע מה הרב צביהודה היה אומר על בעלי מחלוקת?! הוא היה מצטט את הגר"א המפורסם על חמישה מיני ערב רב... אני לא יכול לומר זאת. הרב צביהודה יכל!"

-         "כן אבא. אמא בבית?"

-         "כן, אתן לך אותה."

אביאל דבר באריכות עם אמו, ספורים רבים היו לה עבורו – בת-דודתו התארסה, ובת-דודה מצד אחר ילדה, בעבודתה אירעה לה כך וכך, ומיני סיפורים שאינם מעניינינו.

לאחר שסיים את השיחה, נתפנה לשיחות הטלפון בבירורים על המדוברת. עיקרי שאלותיו פשוטות היו: אם כעסנית היא, והאם קל לשכך חמתה; אם גומלת חסדים היא, ובמה זה מתבטא; אם חברותית היא, או שמא מתבודדת; והאם בחורה רגועה היא, או לחוצה חלילה. וכמובן שלא שכח את ציוויו של אביו, ובירר גם לגבי דרכה האידיאולוגית.

משקיבל תשובותיו – אשר היו לרצון לפניו – נתפנה ללמוד בזמן המועט שנותר עד לשעת הליכתו לישון.

למחרת, לאחר שסיים תפילת שחרית – כאשר נותרו כחמש דקות לפני תחילת סדר הבוקר – חיפש במבטו את יאיר, ומשלא מצאו תלה פתק על לוח המודעות, אשר בצידו החיצוני היה רשום: "יאיר שטרית", ובצידו הפנימי היה רשום בזה הלשון:

ב"ה

"בית והון נחלת אבות, ומד´ אשה משכלת."

(וע´ במלבי"ם עה"מ דהוי"ו הוא וי"ו התנאי ואכמ"ל.)

יאיר היקר!

"הדר קבלוה בימי אחשורוש" – ברצון. ואף אני מרוצה להצעתך.

אביאל.

לאחר סדר הבוקר, ולפני הסדר ב"שמירת הלשון", נתפנה יאיר להביט בלוח המודעות, ושמח למקרא הפתק.