.כשחושך .שיש שקט. הם באים אליי

,וכשאני לא מחכה להם ושוכחת שהם קיימים

.אז הם דופקים חזק על ציפור הנפש שלי

.פותחים את כל המגירות שלה ומוציאים לי הכל החוצה

זורקים ,מעיפים הכל מסביב- לתוך הבטן , במעלה הגרון- עד לניצנוצים שפורצים החוצה

.נוצצים. נוצצים
.רטובים-מלוחים

 .יורדים דרך הכחול הזה של העיניים

.ובפנים- נשאר הריק

.ושקט. אין ציוץ . ואף לא איוושה

.כי הניצנוצים שלי הם שקטים במורד הלחיים