אני הולכת בזמן שלי.
הולכת אותו לאיבוד
לדעת,
מבלי דעת
איך לסגת מהנפילה.
במעגלים,
בנקודות,
אני הולכת להאיר
ומעירה בי
את כל השאלות
שנענו,
ונקברו,
ונשרפו חיים,
בחממת חיי שמתו.
אז מה אם אני צוחקת?
זה הכל מת בלי דמעות.
אסתר אור נטובי
-
נולדתי בכ"א שבט התשד"ם, בעיצומו של החורף. נשואה באושר (לטענתו:) ) לשמואל-טובי-אור-נטובי. וזהו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] וממתי "אמא" או "אבא" זה פשוט? (אם כבר להיות פילוסופיים הערב...) [ליצירה]
- [ליצירה] יפה. גם אם עצוב במידת מה. הפריעה לי קצת הקטיעה של המשפט במילה "שליוו". אני הייתי מעבירה אותה לשורה אח"כ בשביל המשקל. מצד שני, אולי זה בכוונה, בשביל האווירה הכואבת? ואני מנסה להחליט אם להקריא לה את התווים שלה ככה זה אכזרי או נכון. [ליצירה]
- [ליצירה] חחח... חמוד ביותר :) (אני בת! אני בת! ובכל זאת הבנתי!) [ליצירה]
- [ליצירה] הלוואי על כולנו... סוערה - זה נהדר. [ליצירה]
- [ליצירה] אולי אני ורד. אבל בשביל זה בדיוק נועד השיר. כמו הקוצים של הוורד - הוא מסתיר את המהות האמיתית שלי. לא רוצה שיקטפו. [ליצירה]
- [ליצירה] אתה קרוע לגמרי... [ליצירה]
- [ליצירה] הו, נהדר! רצה לראות עם יש לך עוד כאלה... [ליצירה]
- [ליצירה] נטע - את כבר יודעת מה אני חושבת. ואת מסוגלת. ומצליחה. אף אחד לא מצליח תמיד. אוהבת אותך. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה אהבתי את איך שהצלחת לתפוס את הרגע הקטן הזה בצורה כל כך יפה. ברוך הבא לצורה :) [ליצירה]
- [ליצירה] סו - איזה כיף של סיפור! קצת שיפר לי את המצברוח אחרי כל הבלאגן שהיה לי הבוקר. תודה :) ועוף - אתה לא יודע כלום. אין-אין-אין כמו גשם, ולא משנה באיזה סיטואציה. אני *אוהבת* שיורד לי גשם כשאני מחכה לטרמפים. זה עוזר להעביר את הזמן בכיף. שונאת לחכות לטרמפים בימים החמים של הקיץ כשאין איפה להתחבא מהשמש... [ליצירה]
