אתרוג
ניצן ופרח
-
אני בן אדם. הפתעה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] חוץ ממה שכולם אמרו.. אני אוהבת את הדימויים השנונים שלך. (לא רק ביצירה הזו) ואני לא יודעת אם "דימויים"זו ההגדרה הנכונה, אבל בערך. משפטים כמו "אי אפשר לקבל מטאבוליזם במהירות של טורנדו וגם להרעיש" או התיאור של התפריט ככזה ששבויים בדמשק היו מוחים עליו בהחלט עושים לי את היום. ומה שיפה זה שזה לא הברקות בודדות מדי פעם אלא צורת כתיבה מתמשכת - פשוט מעורר קנאה. [ליצירה]
- [ליצירה] הו, לשיר הזה חיכיתי. קודם כל: כתיבה שובת לב. היומיומיות הכי רחוקה מבנאליות שאפשר, והרגישות, והאהבה לאנושיות שנושבת מהשיר הזה - פשוט מקסים. ורק - לשם מה נצרכת הפסיחה לפני "ראווה"? [ליצירה]
- [ליצירה] כמעט מצוין. זאת אומרת- תפיסה מעולה, שכמעט כמעט מצליחה לחפות על זה שהתמונה ממש מטושטשת, כנראה בגלל שצילמת מאד מקרוב בלי לתאם איתך את הפוקוס, והתאורה גם גבולית (אם התמונה היתה ברורה אז הייתי מצליחה להחליט אם זה שרוף מדי או שאני דווקא אוהבת את הבוהק על העכביש והקורים..) [ליצירה]
- [ליצירה] וואו. זה... זה יפה! קנאת סופרים תרבה חכמה.. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה! ואפילו מאד! לי זה הזכיר את מלך האריות.. וההבעה, אם כבר מדברים, דומה להבעה של הצבועים.. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את השמירה על מרחב מטאפורי אחיד בכל הבתים. לדעתי שווה לך לנסות להרחיב את הכתיבה. אולי אפילו להתמקד בדימוי יחיד מתוך שלל השימויים שבשיר הזה ולהרחיב אותו, לתת לנו לטעום אותו עד הסוף, במקום לרוץ אל הדימוי הבא. בעיקר דיברו אל ליבי הבית השני - שיש בו מקוריות ומחשבה, והאחרון, שהניגוד שבו יותר עניין ששווה להעמיק בו. [ליצירה]
- [ליצירה] את השיר הזה הייתי תולה בגדול מול פניו של כל אחד שעולה על רכב. [ליצירה]
- [ליצירה] אי אפשר לצמצם? לטעמי השיר כפי שהוא ארוך הרבה יותר מדי, שלא לומר מייגע. חבל, כי יש לך רעיונות יפים שפשוט הולכים לאיבוד בכל המלל המיותר הזה. [ליצירה]
- [ליצירה] זו תמונה שאני צילמתי, כמובן על פי התמונה המפורסמת. [ליצירה]
- [ליצירה] יפהפה. מה שמפריע זה בטח לא הצואר. אולי הרגלים קצרות מדי, אבל סביר שזו אני שלא יודעת איך נראות רגלים של תוכי. אף פעם לא זכיתי להיכרות קרובה איתם. [ליצירה]
תגובות