מקסים...כל כך פסטורלי ומעלה תחושת מתיקות של פעם...זיכרון עמום של מקום אהוב....המריחות לקראת סוף השביל...מריחת העצים...נותנת מימד כל כך אידילי...תודה!! תמשיך לצייר ולהדהים
[ליצירה]
מקסים...כל כך פסטורלי ומעלה תחושת מתיקות של פעם...זיכרון עמום של מקום אהוב....המריחות לקראת סוף השביל...מריחת העצים...נותנת מימד כל כך אידילי...תודה!! תמשיך לצייר ולהדהים
[ליצירה]
כאן פרט לשני דברים הכל מושלם.
אחד: כף היד. אינו ביצוע של אומן
שניים: הכתף אינה ממש ככתף נשית, זאת אומרת
שחסרה לה רוך טיפת התעגלות.
לי חסרה קצת הצללה תחת הלחי הימנית אבל פחות מודגשת מהשמאלית.
כמובן שלא רצית להתמודד עם יצירת סנטר שאינו דבר קל לביצוע.
בואי ונאמר ששכחת.
[ליצירה]
הכאב האמיתי של השיר הוא בכולנו, וכאשר אני כותב כולנו הכוונה היא לאלה המוכנים למסור נפשם עבור המולדת, ברם במיעוט אנו היום.
באם נוציא מהחשבון את הגוי ובני דודינו מה אזי יהיה
מספרינו? באים נוסיף את המשתמטים, העוזבים
והבורחים מהמערכה בשדה הקרב ואם אמשיך עוד טיפה לקצץ אזי יתברר שרק את ואני בין האויב למדינה
נשאר חוצץ!
נכון זה בהומור וקצת אפור,
אך היכן הדור של אז אל מול השחור?
אך יותר מכל תרצי לשמוע את דעתי על השיר,
וזה מעבר לפילוסופיות שלי כי אנו הרבה יותר מאשר
נבין בעצמנו.
אהבתי את הכתיבה את הסיגנון והרעיון. דיבור ישיר
המאפשר על ידי משחק כתיבה נפלא לרגע להטעות
את הקורא על כיוון הכתיבה וכוונת היוצר.
אהבתי את הסיום מכל ומוכן לו בכל מעודי ונפשי
בעצמי.
אהבתי את אהבתך כי שלי היא וראשי הנחתי עליה לא פעם ולא פעמיים. אהבתי את הכנות של רגשותיך.
וכנראה גם את שירך!
ז'אן דארק שלנו!!!
תודה בכל לבי:
חיים נוי
תגובות