ובסוף
מול ים בלי חוף
כלתה בחולות
אהבת כלולות
דממו דמעותינו
עמדנו מול בתינו
חרבים עד יסוד
ואין עוד.
מלבדו.
ניצן ופרח
-
אני בן אדם. הפתעה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מצא חן בעיני, במיוחד איך שזורם. עמדנו מול בתינו קצת חורק. הסוף טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי. זה כואב. [ליצירה]
- [ליצירה] אין עוד מלבדו השיר הזה נותן לי הרגשה שאת מהגוש, אני טועה? [ליצירה]
- [ליצירה] אני לא מהגוש, ואפילו לא הייתי בו בזמן הגירוש. אבל גם למי שלא היה כואב. ואולי דווקא בגלל זה. (אני חושבת שאם הייתי שם המשבר שעברתי היה עשוי להיות פחות קשה.) [ליצירה]
- [ליצירה] הכתיבה טובה, ואפילו מאד. אולם, סוד השיר הוא בצמצום. ככל שתחזור פחות על שורה, היא תקבל את מלוא העוצמה. נסה לראות איך נראה השיר כאשר אתה דוחס אותו למינימום. להרגשתי זה רק ייטיב איתו. [ליצירה]
- [ליצירה] אוה.. זה יפה.. מחויך ועצוב בו זמנית. [ליצירה]
- [ליצירה] חזרת אלינו. (וואו, את לא תאמיני כמה משמעויות דחוסות בשתי המילים האלה.) נהדרת אחת שכמוך. [ליצירה]
- [ליצירה] התחברתי רק בשביל להגיב על זה.. נפתח במובן מאליו: מצמרר, וכתוב נהדר. הדסיות אופיינית עם ניחוח אלתרמני. ונעבור לשלב השולי והקטנוני: נדמה שאת מוסיפה דימויים פשוט כי נראה לך שהם צריכים להיות שם. "מהרוח המייללת כמו עשן [עשן] בין הקרשים שהתרככו." זה "מובן מאליו" שלא יכול להיות שיר שואה בלי המילה עשן - אבל הדימוי כאן לא מתאים, מיותר ומבלבל. גם ההדגשה "מתים כמוני" - לא נצרכת. הרמיזות חזקות מספיק, הרבה יותר מהבוטות. (חיפשתי למצוא את השורות שתפסו אותי. התשובה היתה - הכל חוץ מהנ"ל.ובעיקר הבית הראשון והשביעי. ) [ליצירה]
- [ליצירה] את השיר הזה הייתי תולה בגדול מול פניו של כל אחד שעולה על רכב. [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד חמוד. רק הביטוי "הולך לפרוץ בגדול" לא מתאים למשלב של הילד. [ליצירה]
- [ליצירה] זה - !בום! - היה ביתי, עם גינה - !בום! - בלי גינה... [ליצירה]
- [ליצירה] למה אופטימיות?? אני דווקא חשבתי שזה פסימי. [ליצירה]
- [ליצירה] עצוב... ויפהפה. אין מילים. [ליצירה]
- [ליצירה] אם זה לא היה גורם לבעיות בהופעת היצירה, הייתי מוסיפה בגוף היצירה תודה לכנרת. אבל זה כן - אז אני מודה כאן על הכותרת. [ליצירה]
תגובות