אורב בין סלעים, כמו
שפן מכיר כל חרכים,
ראשי מחגוי הסלע,
כמו יונתי,
ותיבת הצלילים.
מחכה זה זמנים,
כמו לוחם ושריקות כדורים,
להפצעת
פסקה, משפט, מלים.
מנחם דוד
-
יליד תשל"ד כותב כשיוצא
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] נכון! זה באמת מאוד מזכיר מה שאני כתבתי, כפי שאמרת לי אתה! (http://www.tzura.co.il/tshsd/yezira.asp?codyezira=16879) מה שמעלה את השאלה האם כולנו נידנו ל"מקוריות" ו"חדשנות" שקריים? די נורא לחשוב שבאופן אישי, כולנו חושבים אותו דבר. תודה על השיתוף! [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים, עדין, מעבר למצופה. (אם כי גם המצופה לא תמיד בא...) [ליצירה]
- [ליצירה] / לא יודע למה התכוונת בפה לא דגושה. אבל לצערי התכוונתי רק לטיפה דגושה. טיפה אחת דגושה. יש סוג כזה של כלבים? כלב לטיפה? [ליצירה]
- [ליצירה] / וואלה, זה יפה מאוד. [ליצירה]
- [ליצירה] * (*) ניחוח של רומנטיות מהסוג הנעלם. לא יכול להתאפק: מבחינתי שילוב של שיר שמתחיל ב וכש ושיש בו סוגריים הוא שילוב מנצח. אולי גם זה סוג של רומנטיות. [ליצירה]
- [ליצירה] דוקא אהבתי יותר את הבית הראשון אני חושב שאפשר להעמיד את עונתית וחולפת לעומת חד פעמית. כי חד פעמיותה, היא הדבר שבו היא תיזכר ועל כן תישאר. [ליצירה]
- [ליצירה] בא בימים , בעקבות תגובתך ואולי גם תגובת מלודי, חשבתי שנכון לומר כי קטע זה מחולק לשני שירים שונים. החלק שהגבת עליו הוא השיר השני "שאול המלך" החלק הראשון "פרשת קרח" עוסק גם הוא במצב אך מחוויה אחרת. כמעט אפשר לומר פנים-דתית-לאומית. אם נשתמש בחלוקות שהולכות (לצערי) ואובדות. שבועטוב [ליצירה]
- [ליצירה] יפה ופסימי במידה הראויה [ליצירה]
- [ליצירה] ונערות לא ישטפוה - כבר הרבה זמן יש לי את השורה נָשְׂאוּ נְעָרוֹת קוֹלָם; יִשְׂאוּ נְעָרוֹת בכים ואני יודע שזה שווה שיר שיצא מזה. מרגע שהראש כבר מצליח להתנתק מכל ה"אהבה" לאותה תינוקת-סופר-אקסית הכל נראה אחרת. יפה מאוד.. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה [ליצירה]
- [ליצירה] . נהנתי לקרוא ולחכות לצלצול הבא שרק יבוא [ליצירה]
תגובות