יש שעה בה אדם דביר הוא, ולאו כל אחד יודע לכוון אותה שעה. אם בר-ברכה אתה, ומהמכוונים, הרי נגלים לך אוצרות-זמניים. שבאותה שעה יורדת לה שכינה לדלית אמותיו של אדם, וזועקת להתגלות מתוכו. ואין האדם מבחין בכך. מתעטף הוא בבתי-הכרתו. מצניק עצמו בצבאי צבאות צפצופים. ואתה? בעת ההיא ובכיוון הזה, גאל אותו, הקשב לו, האזן רחשי-שכינתו. בזה תפקידך תם. הותר לרם. האזן, ויפתר, ויהיה אף זה לפלא.