דברים גדולים, דברים קטנים,
שאלתי פעם, היש בינהם קשרים.
המציאות מורה,
מדריכה,
נכנסת למוחך
ואומרת: ועוד איך.
הכל
זה חלק מנתיבי הקשת.
מקדם לים ומשמאל לימין.
[ליצירה]
.
יש את הלינק יצירה אקראית
לחץ עליו ותגלה מטעמים טריים כביום היוולדם - רק היום. יצירה אקראית בהשגחה פרטית.
חייבים להשקיע כדי להגיע.
למד עצמך לשוטט בסרגל השמאלי, לדפדף בין היצירות. בין היוצרים.
עשה לך מנהג קבוע, קרא יוצר אחד כל יום. (ולא פעם בשבוע)
ואחרי הכל - הבעיה, בעיה.
[ליצירה]
טוב, הפכתי את התמונה. אבל אני חייב להודות שהסתכלתי במשך זמן רב על התמונה במצב הקודם שלה. וניסיתי לדמיין מה מצויר בה. ולדעתי, שאינני מחבב מדי תמונות נוף, היה בה משהו מעניין.
נסו ותהנו
[ליצירה]
זה קטע טוב שנותן תחושת אמינות. ורצון להמשיך ולקרוא עד שהוא כבר יגיד את הוידוי שלו. ואיזה יופי זה שהוא לא ושהוא סומך שנבין לבד.
אני לא בטוח שחייבים לשים את הדברים בגרונו של ילד קטן. מישהו טיפה יותר מבוגר היה עושה טוב לקטע.
והיה שם גם איזה קטע עם המנהל וההתנהלות סביב שקצת קצת סטה מהאינטיסיביות שמאפיינת את כל הוידוי.
כל כך נכון להיפגש אקראית עם זה עכשיו ערב ראש השנה. נראה לי שאלך להתוודות ליד איזה עץ (אולי ביער? הוי אבא)
[ליצירה]
כל כך הרבה זמן לקח עד שיצאה תגובה כל כך פשוטה של הזדהות עד כלות.
אכן לחיבוק הזה היה מחיר. מחיר גבוה של תהיה ואיבוד.
(וגם 400 (או אולי 700??) זה מחיר לא נמוך) אבל הוא בהחלט עשה משהו לרויטל ואולי המחיר הזה היה שווה כי היא כבר לא שם, בחיבוק ההוא אלא בחיבוק העתידי. והוא יפה לה ומגיע לה.