אני נוטה לדמות דברים לסרטים.

יום לפני הפגישה, דאגתי לסדר את שערי היטב , שלא יעשה בעיות יום למחורת, הלב שלי פעם בחוזקה שבוע והנה סוף סוף הגיע היום לי חכיתם, הסיפור שלנו התחיל כמו סרט ונגמר כמו. בחופש הגדול של סיום כיתה ט´ נסענו בפעם הראשונה לכינרת , הצטיידנו באוהלים המון אוכל ומצב רוח שמתעופף בשמיים. בלילה הראשונה יצאתי לשוטט בכנרת ופגשתי בך ככה במקרה, התחלנו להתווכח, שנינו בטוחים בעצמנו ובצדקתנו, שנאתי אותך. באותו לילה הגעתם לאזור שלנו אתה ועוד כמה חברים שלך, התרחקתי, עצבנת אותי, התיישבתי רחוק ואתה באת והתיישבת מולי, דיברנו המון, בימים שלאחר מכן היית איתנו כל היום, היה כיף והתנשקנו.

נפרדנו, כל אחד חזר לביתו אתה לקריות ואני לכפר סבא. נדמה היה שלא נתראה יותר לעולם, אך לא כך היה. צצת לי באיי סיי כמה ימים אחרי והתחלנו לדבר, וכאן בעצם הכל התחיל.

הינו מדברים יום יום ובאמת שלמרות המרחק תמיד היית קרוב, היית מעודד אותי , נותן עצות, ממש פה. מהר מאוד התאהבת בי וביקשת שנתראה. אך אני כהרגלי לא החלטית וחסרת ספונטניות דחיתי את בקשותיך שוב ושוב. אבל, כל כך אהבתי אותך והפכת לתפקיד מאוד משמעותי בחיים שלי, היית משענת. ידעתי שיש מישהו שבאמת אוהב אותי.

היית מצלצל אלי כשהייתי בבייבי סיטר ומעביר לי את הזמן המשעמם שהעיניים רוצות להרדם ואסור, היית מצלצל אחרי מבחנים, היית קורא לי נסיכה והיית אומר שאתה אוהב אותי.

היחסים שלנו התנהלו בשנינות ובתאום מושלם כזה, הכל בלי מגע, בלי לראות. עד שיום אחד הצעת שוב שנתראה והפעם הסכמתי, נסעתי ברכבת שעתיים לקריות, הייתי אמיצה, פחדתי נורא.

כשהגעתי אליך בתחילה שנינו לא האמנו לנוכח הפגישה, היום הראשון עבר נפלא ראיתי את משפחתך הינו יחד היה כיף ביום השני הכל התחיל להסתבך  ביקשת שנהיה ואני הריאלית כמו תמיד טענתי שאין זה אפשרי, הרוחות התלהטו ורבנו, חנקתי את הדמעות בפנים וכשירדתי מהאוטו שלך בתחנת הרכבת הכל התפרץ.

הגעתי הביתה בעיניים נפוחות וסיפרתי לאמא את הסיפור, היא אמרה שזו היתה טעות לנסוע בלי מטרה, ואני רק אמרתי שרציתי לראות אותך. יום למחרת צלצלתי אליך בעשה שהוא מסיים ללמוד. לא ענית.

צלצלתי וצלצלתי וגם בימים שאחרי שלא ענית, נדמה שבחיים שלי לא בכיתי בכמות שבה בכיתי בימים האלה. זה הרגיש כמו סכין שחותכת כל כך עמוק שאפילו אי אפשר לנשום.

עקב התחושה הנוראית נעה ואני נסענו לעשות כיף ביפו- הסתובבנו והיה מאוד מאוד נחמד בחזרה , פספסנו את הרכבת, בינו צריכות לחכות לרכבת הבאה..אז חיכינו

כשהיא הגיעה עלינו עליה ובתחנה השניה הסתכלתי מהחלון וראיתי אותך יושב על הרציף , בתל אביב, אלוהים. נעה ישר צלצלה אליך. ענית לי , אמרתי לך שאני רואה אותך ואתה ענית לי באדישות :"טוב" דיברתי איתך ובכיתי , ביקשת שלא אצלצל יותר ונגמר. היינו שנה ועכשיו שכבר י´א אני צריכה להתמודד בליעדיך. ואני אוהבת אותך כל כך.