לחיות.
לחיות, לחיות, לחיות.
כמה שיותר.
בכל הכוח, במלוא העוז.
להט טבעי משתלט על גופי
מרקיד את דמי
מחדד את הצבעים סביבי
מתסיס אותי.
לאכול.
לרקוד.
להיות.
מול המוות, אני פשוט מוכרחה לחיות.
*מתקרבת *
-
בת 20.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] .. דוז פואה, יעל (ולא שאת צריכה את האישור שלי). [ליצירה]
- [ליצירה] ... כשתלך ובפיזור נפש תאמר לי "בואי", אל תתפלא אם אלך אחריך במדבר, בארץ לא זרועה, וגם אל הארץ המובטחת. (סתם עלה לי בראש כאסוציאציה לשיר..). [ליצירה]
- [ליצירה] ... אין לי מושג מה פשר עצימת העיניים. אישית, אני מודה שלא הטרדתי את עצמי במחשבות יותר מידי, הרב הנדלר אמר כך, אז היה כך. החוויה הזאת התווספה לאוסף של חוויות חדשות ומוזרות שחוויתי במסע ההוא. [ליצירה]
- [ליצירה] ... ואת הבטחת לבוא אלי לשבת! [ליצירה]
- [ליצירה] "אגמים" מתחרז עם "נענים"?! בוש והיכלם! ממש לא מתחרז.. :) מעבר לזה- יש הבדל גדול במשמעות בין "אינם נענים" לבין "אינם נענים לי". הראשון זה מלשון מענה (תשובה), והשני מלשון היענות. [ליצירה]
- [ליצירה] ... וואו! תמונה טובה. ממש.. [ליצירה]
- [ליצירה] ... ממ.. גם אם השיר נכתב בציניות, לענ"ד- אין מקום לשיר כזה ב"צורה". [ליצירה]
- [ליצירה] ... ולפעמים, האי לא יודע עד כמה הוא חשוב לאדם שלו. עד כמה הוא מציל אותו מטביעה במים גועשים. לפעמים, החיבוק לא מבין שהוא הדבר הכי טוב שקרה לאדם שלו. שרק רצה לקבל חיבוק. בקבוקי הזכוכית נשלחים ריקים, אין בהם משמעות. האדם כבר נתן את כל מה שיכול היה להיות בהם- לאי שלו, לחיבוק שלו. [ליצירה]
- [ליצירה] . הו. מצטרפת אלייך [אם יש פוך לשנת חורף, אז אני באה]. *מתקרבת* שמרגישה זנוחה משהו. אז מה אם יש לי משבר כתיבה? אז מה אם הסגנון שלי הלך לאיבוד? אז כבר אי אפשר לומר משהו? עזבו, אני צומית במיוחד היום. [ליצירה]
- [ליצירה] .. אם הבנתי נכון, אז.. הזכיר לי אותי, פעם.. סוף השיר אולי באמת צריך טיפה שיפוץ- לא מבחינת התוכן, אלא הסגנון- משהו שם קצת לא משתלב... ואודיה, אני אשמח דווקא לשמוע.. [ליצירה]
