האם זה לא כמו הלילה שמתעתע בך בזמן שסך הכול מחפש מעט שקט?

אנו יושבים כאן נטושים למרות שאנחנו מכחישים

ולואיז מחזיקה בכפות ידיה מי גשמים מפתה אותך איתה להתעמת.

ברקים מהבהבים ממול עליית הגג

בחדר הזה ההסקה משתעלת

מוזיקת קאנטרי מהרדיו מנוגנת ברכות

אבל באמת אין שום דבר כאן לכבות.

רק לואיז  ואהובה יחד משולבים

והחזון של יוהאנה כבש את דעתי

בריקנות ההמונית היכן שהגברות משחקות, אדם עיוור

מרמה עם מפתח שרשראות

ובחורות של כל הלילה לוחשות על הרפתקאות בריחה ברכבת חצות.

אנו יכולים לשמוע את שומר הלילה מדליק את הפנס שואל את עצמו

אם הוא או אנחנו לא שפוים, ובכן זה הוא.

לואיז היא בסדר, היא רק אלי קרובה

היא כזו עדינה וכה דומה כמו מראה

אבל היא פשוט מתמצתת ועושה זאת ברור

שיוהאנה לא כאן.

רוח של חשמול מיללת בעצמות פניה

היכן שהחזונות של יוהאנה תפסו את מקומי.

עכשיו,ילד קטן הולך לאיבוד ותופס את עצמו כל כך ברצינות

הוא משתחצן במסכנות שלו,הוא אוהב לחיות במסוכנות.

 בזמן שהוא מזכיר את שמה

הוא שולח נשיקת פרידה אלי

בהחלט יש לו הרבה מטרות

 להיות חסר תועלת וכל זה

רוטן דיבור קטן אל הקיר בזמן שאני בהול

איך אני יכול להסביר זאת?

זה כל כך קשה לתפוס את זה

והחזון של יוהאנה עזר לי להעביר את הזריחה

בתוך המוזיאונים הנצח עומד למשפט

קולות הדים זה מה שישועה חייבת להיות לאחר זמן מה

אבל מונה ליזה בטח לקחה את  הכביש מהיר בלוז

אפשר לשער לפי איך שהיא מחייכת

ראו את קיר הפרחים הפרימיטיבי קפוא

בזמן שפני ג'לי של נשים מתעטשות

הקשיבו לזו עם השפם אומרת

" יו..אני לא מוצאת את הברכיים שלי"

אוו.. תכשיטים ומשקפות תלוים מראש של פרד

אבל החזון של יוהאנה גורם לזה להיראות כה הגיוני

עכשיו הסוחר מדבר לרוזנת שמשחקת אותה

שאכפת לה ממנו

 אומרת: "תראה לי אחד שהוא לא פרזיט ואצא לומר תפילה למענו"

אבל כמו שלואיז אומרת

"כן, אתה לא יכול להסתכל כל כך הרבה זמן, אתה יכול בן אדם?"

איך שהיא, בעצמה, מתכוננת בשבילו

והמדונה היא עצמה עדין לא הופיעה

אנו רואים את הכלוב הריק  מעלה חלודה

היכן שהתפאורה של הבמה פעם זרמה

הכנר צועד כעת אל הדרך

הוא כותב הכול הוחזר מה שהיה בבעלות

על גבי מכולה שהועמסה

בזמן שהמצפון שלי מתפוצץ

המפוחית מנגנת את תוי השלדים ושל הגשמים

וכל מה שנותר זה החיזיון של יוהאנה...

Ain't it just like the night to play tricks when you're tryin' to be so quiet?
We sit here stranded, though we're all doin' our best to deny it
And Louise holds a handful of rain, temptin' you to defy it
Lights flicker from the opposite loft
In this room the heat pipes just cough
The country music station plays soft
But there's nothing, really nothing to turn off
Just Louise and her lover so entwined
And these visions of Johanna that conquer my mind

In the empty lot where the ladies play blindman's bluff with the key chain
And the all-night girls they whisper of escapades out on the "D" train
We can hear the night watchman click his flashlight
Ask himself if it's him or them that's really insane
Louise, she's all right, she's just near
She's delicate and seems like the mirror
But she just makes it all too concise and too clear
That Johanna's not here
The ghost of 'lectricity howls in the bones of her face
Where these visions of Johanna have now taken my place

Now, little boy lost, he takes himself so seriously
He brags of his misery, he likes to live dangerously
And when bringing her name up
He speaks of a farewell kiss to me
He's sure got a lotta gall to be so useless and all
Muttering small talk at the wall while I'm in the hall
How can I explain?
Oh, it's so hard to get on
And these visions of Johanna, they kept me up past the dawn

Inside the museums, Infinity goes up on trial
Voices echo this is what salvation must be like after a while
But Mona Lisa musta had the highway blues
You can tell by the way she smiles
See the primitive wallflower freeze
When the jelly-faced women all sneeze
Hear the one with the mustache say, "Jeeze
I can't find my knees"
Oh, jewels and binoculars hang from the head of the mule
But these visions of Johanna, they make it all seem so crue

The peddler now speaks to the countess who's pretending to care for him
Sayin', "Name me someone that's not a parasite and I'll go out and say a prayer for him"
But like Louise always says
"Ya can't look at much, can ya man?"
As she, herself, prepares for him
And Madonna, she still has not showed
We see this empty cage now corrode
Where her cape of the stage once had flowed
The fiddler, he now steps to the road
He writes ev'rything's been returned which was owed
On the back of the fish truck that loads
While my conscience explodes
The harmonicas play the skeleton keys and the rain
And these visions of Johanna are now all that remain