מאת עינת טמסות
בעמדי בגשר באחד הימים
השתקפו פניי
על פני המים כבראי
מהרהרת לעצמי .
כמה הם נשגבים
מקור חיים לחיות לצמחים
רוויה לאנשים
לעתים סוערים זוהרים עכורים
טהורים עומדים קדושים ניגון נעים .
למתבוננים ברגעי מעבר
בשקיעת האור בפסגת ההר
למבקשים שיהיה טוב בבוא המחר.
אילו אני שקועה בהרהורים אחרים
על אדמה בה יקמלו הצמחים
והצמא תידבק בשפתי אדם
שיישא תפילה שיזרמו בשפע המים לעולם.
24/08/2005
