גל שוטף:

התרוממות רוח.

ידעתי שדבר רגעי הוא.

מים שקטים:

תהום דכיות.

אלה חיי האמיתיים.

קם בבוקר,

יודע מראש:

יום של יסורים לי ממתין.

הולך לישון,

ומבין:

גם למחרת הישועה לא תבוא.

יום בא,

יום הולך.

שבוע, חודש, שנה...

אין תקוה,

אין ציפיה לישועה.

האור נגוז,

החושך שולט,

ורק למוות עוד איחל.

[הבהרה:

היצירה הנ"ל נכתבה ברגע מאוד כואב,

וכמובן שאיננה מייצגת את יחסי הכללי לחיים חלילה.]