וּכְשֶׁרָאִיתִי אֶת קְבוּצַת הַנְּעָרוֹת
יוֹשְׁבוֹת עַל הַסַּפָּה הַמְּהוּהָה,
מִסְתַּלְבְּטוֹת, שָׁרוֹת וְצוֹחֲקוֹת,
וְלֵב קַלִּיל כִּמְעוֹף צִפּוֹר צְחוֹרָה,
אַחַת פּוֹרֶטֶת עַל גִּיטָרָה יְשָׁנָה,
אַחֶרֶת בְּמִבְטָא רוּסִי נָאֶה
עִבְרִית רָצָה דּוֹבֶרֶת בִּצְרוֹרוֹת
הַעֲוָיוֹת פָּנֶיהָ אֹשֶׁר נֶחְרָצוֹת
בְּנוֹת תְּשַׁע-עֶשְׂרֵה בְּקֹשִׁי,
לֹא מְדַגְמְנוֹת,
נִזְכַּרְתִּי בִּנְעוּרֵי בְּעַל כָּרְחִי
עֵת זֻהֲמָה עַל זֻהֲמָה עוֹד לֹא
כִסְּתָה עֵינִי  
כְּשֶׁמְּשׁוֹרְרִים כָּתְבוּ עַל הַמַּגָּשׁ שֶׁל כֶּסֶף מִבָּשָׁר
וּמְכוֹנִית פְּרָטִית וּמְקָרֵר הָיוּ מִצְרָךְ יָקָר
עוֹלָם אֲשֶׁר חָשַׁבְתִּי שֶׁנָּמוֹג אֶל הֶעָבָר
וְרַק הַכֶּסֶף אֶת דְּבָרוֹ  יֹאמַר
וּמִסְתּוֹרִין עַל מַה יָשִׁיר הַמְּשׁוֹרֵר
אוֹ יַהֲפֹךְ נוֹצוֹת זְהַב הַכַּנָּרִית שֶׁלּוֹ
וּכְעוֹרֵב שָׁחֹר יִצְרַח עַל זִיּוּנִים וְאֶגוֹ
בְּרַאפ וְהֶבִי מֵטַאל וְתֻפִּים
וְאֵלֶּה הַיְּלָדוֹת לְלֹא תַּסְבִּיךְ
בְּמִכְנָסַיִם חָקִי וְרוֹבֶה
וְהִיא אוֹמֶרֶת  "אִם לָמוּת, אָז מַה ?
וְזֶהוּ. רַק שֶׁגַּם אֲנִי אֶקְטֹל אֶת הַמְּחַבֵּל.
אֲנִי ´יַעֲמֹד´ מוּלוֹ וְהוּא יִירֶה בִּי
וְגַם אֲנִי אִירָה בּוֹ עַד יִפֹּל"
חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי, מַגָּשׁ הַכֶּסֶף
עֲדַיִן כָּאן, רַק אַתְּ הִרְחַקְתְּ מִפֹּה.
הָהּ, מְתוּקוֹת, מִן הַקְּרָיוֹת וְהַפְּרוֹבִינְצְיוֹת,
עוֹד לֹא פְּגַשְׁתֶּן בָּעִיר הָעֲרִירִית,
בְּבָתֵּיכֶן שָׁם דֶּלֶת לֹא נְעוּלָה עֲדַיִן
וְכָל שָׁכַן בְּתוֹךְ שָׁכֵן מֻזְמָן דִּכְפִין ,
וְלֹא הִכַּרְתֶּן נְעָרוֹת הַפּוֹסְטֶר
מִסְתּוֹבְבוֹת בְּגִ´יפּ שֶׁאַבָּא´לֶה קָנָה
וּבְחוּץ-לָאָרֶץ בְּוַדַּאי עוֹד לֹא הֱיִיתֶן,
וְאִם תִּרְצוּ עוֹד אֵין זוֹ אַגָּדָה.
לָכֶן מִלֵּב חָצוּי אֲנִי מְאַחֶלֶת
אֶת שְׂדוֹת הַשּׁוֹשַׁנִּים הַמִּתַּמְּרוֹת,
אֶת נִיחוֹחוֹת הַבֹּשֶׁם וְהָאֹשֶׁר
אֶת כָּל הָאֲהָבוֹת וְהַלְּבָבוֹת,
אֶת הַשָּׁלוֹם לְלֹא גְּדֵרוֹת שֶׁל תַּיִל
לְלֹא חוֹמוֹת עֲנָק בְּצוּרוֹת  בֵּטוֹן יָצוּק
וְאֶת הַתֹּם שֶׁיַּעֲלֶה פִּרְיוֹ עַד מְתֹם  
שָׁלֵם וּמִתְמַמֵּשׁ מִבְּלִי שִׁירֵי לְאֹם
וְרַק לִחְיוֹת ...

נכתב בעקבות תוכנית טלוויזיה
על חיילות תצפיתניות במחנה רחוק
בתחילת 2005. וכך ממש דברו ביניהן.