הדגל
ניצן ופרח
-
אני בן אדם. הפתעה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] לא יודע מה איתכם, אני מ-מ-ש אהבתי את התמונה!! חזק ביותר!! [ליצירה]
- [ליצירה] היי...בלעדי המקום יהיה משעמם... מנננננננננננננננננחחחחחחחחחחםםםםםםםםםםם למחחחחחווווווווווווווווווקקקקקקקקקקקק [ליצירה]
- [ליצירה] אני חושב שאם היית מעמידה את התמונה לאורך,התוצאה היתה מענינת יותר,כי התה נוצרת "חידה",והתוכן היה פחות ברור מאליו. [ליצירה]
- [ליצירה] איזה קטע...יש פה אנשים שחושבים... מענין מתי בפעם האחרונה הם ביקרו במוזיאון? [ליצירה]
- [ליצירה] אני חושבת שהתמונה הזו נראית מבויימת מדי, לא טבעית, מאולצת. יכול להיות שזה באמת היה כך, הדגל על המדרכה, השלולית. לא זו הנקודה. בחרת לצלם את האובייקט מזוית לא כל כך מקורית, האור נפל לך עליו בצורה קצת מעצבנת- הדגל נראה נור בולט לעומת השאר, למרות שבשלב מסויים הוא הופך להיות שחוק ובזוי כמו המדרכה- וזה מוזר בעין. גם כל הכתמים מסביב, על הכביש, על המדרכה, לא הצטלמו כל כך טוב. לא נורא, אולי בפעם הבאה. [ליצירה]
- [ליצירה] אני לא מסכימה עם קודמותיי. לדעתי דווקא חוסר האסטתיקה הוא שמחדד את האמירה. [ליצירה]
- [ליצירה] האאא, עליתי על הבעיה! התמונה הפוכה. [ליצירה]
- [ליצירה] ממ אני חושבת שחבל שצלמת תמונה כזו. רבים נלחמו על הדגל הזה, אני חושבת שאין מקום לביקורת כזו. יש צורה להעביר ביקורת. (לא התכוונתי להשמע יותר מידי מגעילה...יכול להיות שזו סתם דעתי לא נחשבת) [ליצירה]
- [ליצירה] הזוי משהו.. וחוצמזה לא יודע מה איתכם אבל אם אני הייתי נתקל בסיטואציה הייתי פשוט מרים אותו.. בטח שלא הייתי מביים משהו כזה. יש גבול למה שאפשר לעשות "בשם האומנות".. [ליצירה]
- [ליצירה] אין מילים - למען האמת, אני חוששת שלא ירדתי לסוף דעתי.. איזה ביקורת העברתי, לפי דעתך? התמונה הזו עלולה להתפרש ביותר מדי אופנים.. כל השאר - התמונה לא מבויימת, חוצמזה שאני מודה בבושת פנים שלביים תמונה כזו לא נראה לי חוצה את קוי חופש הביטוי. רק שאם היא היתה מבוימת היא היתה מאבדת הרבה מהמשמעות (או מהמשמעויות.. ע"ע) ולמה הזוי? ומה פרוש הזוי? (קצת קשה להזות צילומים.. ולפרסם אותם..) [ליצירה]
- [ליצירה] מאד מבולבל ולא ממוקד. ברווזים שטים ולא שטות. וכמו כן - "אני והיא" - עדיף היה, לדעתי, "היא ואני". צורם פחות, וגם מבחינת הזרימה והקצב של המילים משתללב יותר. [ליצירה]
- [ליצירה] קודם כל, הרעיון והמטאפורה מצוינים. לכן אני חושבת שהיה שווה להשקיע יותר בצורה של השיר. לצמצם את המילים למינימום - כלומר להוריד כל מילה שאיננה הכרחית. לדייק יותר. (למשל - איך יכול להיות טעם-בפה לחומה?) [ליצירה]
- [ליצירה] משל יפה. (על הדבש ועל העוקץ...) [ליצירה]
- [ליצירה] למתעניינים - חזקי פוקס התארס בשעה טובה עם בחירת לבו. אז כן, אפשר לאחל מזל טוב (ויש גם שרשור בנושא בפורום) וגם אני הק' מאחלת גם כאן - רק אושר. [ליצירה]
- [ליצירה] ברוך שהבדיל בין איש לאשה בין שתיקה ללחישה ונתן לנו את הכח לחבר. (את מתוקה) [ליצירה]
- [ליצירה] כמה זמן עבר מאז פגש את האתר הזה שיר טוב באמת. זה מצוין, ואני עוד אחזור לכאן להתעמק יותר, אני מניחה, כי אני לא בטוחה לגבי האמירה. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי. כותרת נהדרת, חוצמזה שאני מאוהבת בחמניות. רק הרקע קצת מפריע לי, למרות שהצלחת להפריד בינו לבין החמניות הוא מושך יותר תשומת לב מהראוי לו. [ליצירה]
- [ליצירה] פזמון חמוד. אני אוהבת את הסגנון שלך. [ליצירה]
- [ליצירה] מוכר וכואב. התחברתי מאד לנושא של כאב השכחה (שכואב הרבה יותר מהזכרון) קשה שלא ליפול לבנאליות כשעוסקים בנושא שכל כך הרבה נכתב עליו, ואמנם בשני הבתים האחרונים השיר נשאר בגבולות המוכרים, אך בהמשך הוא מתרומם משם ומצליח להפתיע ולרגש. אני חושבת שהעוצמה של השיר היא בבתים האחרונים שלו וניתן לבנות מהם שיר מלא. (לצמצם את הראשונים, ולתת לאחרונים יותר משקל.) מה דעתך? לגבי התוכן: כפי שכתבתי, הנושא קרוב ללבי מאד. גם אני מוצאת את עצמי בחרדה מהשכחה, מוודאת שאני עדיין זוכרת את צורת ההליכה, את החיוך ואת צליל הקול... אבל אני לא מסכימה עם השורה האחרונה. העובדה שאנחנו שוכחים לא מוחקת את קיומם של אלו שהיו. זה לא הזכרון שמשאיר אותם, אלא עצם העובדה שהיו, שקיומם השאיר את רישומו בעולם גם אם אנחנו, מכח הגזירה, שוכחים ולא מודעים לו. [ליצירה]
- [ליצירה] מתקשה להאמין שלא קראתי את זה קודם. איך יכולתי? השפה היתה קצת מייגעת עבורי, אבל - הו, זה היה כל כך שווה את זה! הטוויסט, והשיר בסוף,וכמה שבטח תשנאי אותי על המשפט הבא, אבל אני אגיד אותו בכל זאת: יש כאן מסר, והוא מועבר נהדר. זה אחלה סיפור לפעולה בחודש אלול.. [ליצירה]
תגובות