הכרוב שלי
אינו סגול
בחרתי בו
לפני הכל
בתוך, עליו
שוכן אני
ואגודל
שוכן בפי
ויום יבוא
ויום ילך
אני נשאר כאן
מחייך
כרובי. רק כרובי
-
ירושלמי לכל הדעות, אוהב בעיקר, חולה רוח, ומכור לריצות קצרות בכיוון אוטובוסים . כרגע מעלה גרה (או לומד איך לביים את זה)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] היי. השארתי לך תגובה כי יש לי עבר מנצנץ עם כרובי... נחמד שיש עוד כרובים בעולם.. [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי! תחושה של ילד קטן עברה בי לרגע... [ליצירה]
- [ליצירה] זה לא ייאמן, אבל גם אני. ערוגה מחייכת. :) [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את "בתוך,עליו" אופייני למשפטי כרובי... [ליצירה]
- [ליצירה] נהדר! מלהיב! [ליצירה]
- [ליצירה] התבגרת לי והנה חולפת לה עוד תמימות נעורים, ישי, אתה הולך ומתבגר. תפסיק. אבל תמשיך. טוב לשמוע. ענק לשמוע. ענק וטוב לשמוע. הענק הטוב זה טוב לשמוע. המשך להתקדם להרמוניה שמעבר למילים, כי עם המילים אתה כבר שלם. עכשיו אפסיק להטיף לך טיפות של געגוע, ואקשיב. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה. ארדה קצת אקטיבי מדי. ללבוש זה יותר נעים. [ליצירה]
- [ליצירה] בעז, אני אוהב אותך [ליצירה]
- [ליצירה] אולי (ברוח הפסיקים) "הפסקה"? [ליצירה]
- [ליצירה] לא מה דעתך על כרובי, רק כרובי? [ליצירה]
- [ליצירה] הסבר... ההד לא תמיד מסיים את השורה אלא גם מתחיל שורה חדשה, ויותר בפירוט: * כמו עשן ממדורה, רע- בא פשוט לתאר את העשן. * מהדהד ומתמוטט, את- פה צריך לעשות איזה חילוק: מהדהד את קולות המלחמה, ומתמוטט. ותודה לזהירות על הבנת האמת שלה... ותודה לכן על הפידבק! [ליצירה]
- [ליצירה] חן עגום (ומובן...) כמעט תמיד יש את הבעיה. הפער בין הבנתם של הגורמים החיצוניים לבין הביטוי הפנימי שמתעטף לעתים במסכת מילים צפופה מדי. הואיל והמילה כמעט באה למעט (כמעט תמיד), הרי שבשירך המילים מכסות כמו הינומה- רק נותנות צבע אחר, קצת חיוור. מה שלי היה סתום היה הנושא/המושא לשיר (חוץ ממך כמובן...), אבל אולי זה מה שמוסיף לחן העגום של השיר. [ליצירה]
- [ליצירה] אני חייב לך תגובה המילה ה 10 אומרת הכל. בדקתי. אל תשאר בתוכה. [ליצירה]
- [ליצירה] דווקא בוגר. איני בטוח כי השם הוא הגדרת הדבר. השם הוא התוכן, הפנים, וקשה לי לראותו כתוחם חיצוני (על אף הופעתו בעולמנו החיצוני- הגלוי-הגלותי כנרדף למוניטין). ועוד, התוהו גם הוא הגדרה- הגדרה לארץ (ראה פשט), ולא עולם חוסר ההגדרה- שם נוח לנו לשים את אלוקים. הקב"ה מופיע, ודווקא- בעולם ההגדרות. הכתיבה עצמה גם מערפלת את ההגדרה של ההגדרה עקב היותה כתיבה תחושתית, של הרגשות, ולא נסיון הגדרה. שכן זו היתה המשימה. בברכת פרוץ גדר, ראובי [ליצירה]
- [ליצירה] צלצולי צללים זו היתה הכוונה, לא? קראת את 'סיפור המלחמה באחו' של וולטר וונגרין (או משהו כזה). זה הזכיר לי את הספר, אבל אם אני מגיב לך משהו שרק נזכרתי בו סימן שממש לא הבנתי מספיק את השיר. כנ"ל לגבי ההערה שלי על המבנה המצוין שלו. יש עוד? [ליצירה]
תגובות