מאת: עינת טמסות
גרה מול הים ,
מתיישבת מדי פעם.
בחול זהב אוספת צדף
למחרוזת צַוּאר.
גומעת בעינייך
אֶת יפי הנמל ,
איך לאיטו סוגר שעריו .
בבוא ספינותיו
עוד מעט,
אולי ייפול כוכב.
תביעי משאלה
שהלוואי ותופיע מחר ,
מול עינייך בת הים.
כמו באגדה
שאהבת לקרוא לפני השינה .
