[ליצירה]
פואטיקה במיטבה
אהבתי מאד את השיר, אהבתי את השם נועם, אהבתי שלא כמו שירי ערש בראשית הציונות היתה בהם פטריוטיות מוגזמת כמו: "למה זה יחרוש בלילה ואותי לא יישן.......אין חריש עמוק בלי נשק" או: "אחד היה טרף שני מת בחרב וזה שנותר את שמך לא זכר". אלה אינם שירי ערש. השיר שלך מזכיר קצת את: "עיפה בובה זהבה" אבל הרבה פואטי ממנו והרבה יותר עמוק. אם מישהו ילחין אותו נועם ודאי תשמח שישירו לה אותו ואולי גם לא תפחד מהחושך.
תן לנו עוד..... בהצלחה יורם
[ליצירה]
לכל נמגיבים לשיר "זה כל מה שנחוץ" תודה.
שירים לא צריך להסביר. אבל מה שעלה בראשי כשכתבתי אותו, הוא: שכאשר ישנה אהבה, אז לא צריך הרבה בשביל לכתוב עליה. מספיק: "דמעה על הלחי (כדיו) נוצה אחת (כעט) ועלה שלכת (כנייר) בשביל לכתוב אותה כשיר. (אגב: את כל השיר הזה ניתן לכתוב באמצעים הצנועים שציינתי).
תודה לכולם, ומעודד אותי לקבל תגובה על שיר שכתבתי מזמן. יורם
[ליצירה]
בועז ידידי,
השיר הזה מאוד מאוד בנאלי. כל אוהב אומר אותו לאהובתו. זה בעצם הטקסט הקבוע של פגישה בין אוהבים. שיר שמיועד לקהל קוראים, צריך לספר משהו יחודי ברגשות שלך, או לחילופין להציג את התחושות שלך בדימויים או במטאפורות ייחודיות. תנסה לחשוב על זה.
[ליצירה]
השיר הזה הוא הוכחה חותכת, ש-"מחברת השירים שלך איננה צחיחה". יש בו תבונה רבה, מהולה ברגישות. יש אנשים שפויים בהחלט, שמרשים לעצמם הרף-עין של חוסר שפיות לכתיבת שיר.
שווה לנסות. בכל אופן השיר מוצא -כן בעיניי ואקרא עוד מפרי עטך . בהצלחה.
[ליצירה]
אוסף הטמפיסטים,
תודה, אכן קלעת לכוונתי. אנשים זקוקים למפגש, ל-"ביחד", לקשקוש על כוס קפה, באיזו רמה של התפתחות טכנולוגית שלא תהיה. זה נכתב באמאפתיה ליושבי בתי הקפה בכל הזמנים.
[ליצירה]
אי אפשר שלא להקשיב לשיר שאת כותבת על אלה שלא מקשיבים. אי אפשר שלא להבין אותך.
אני עצמי בתקן של "אבא" שיודע להקשיב ולהבין. אז את לא לבד........
מסר
תגובות