מאת: עינת טמסות

בשעת ערב נוגה,

יושבים אימי ואני.

מתבוננות בתמונות

בשחור לבן,

כעדות לתקופה נשכחת.

רק אני והיא עודנו גרות

בבית ליד הים,

והתמונות .

בהן אנו מתבוננות

מעוררות געגוע,

לאהובים.

שגרים עתה

בארץ נוכריה .