מאת: עינת טמסות

‏14 פברואר 2005

 

עומדים זה מול זו ,

בדממה .

רק העיניים מתבוננות

אחד בשני ,

נוצצות הן כפז.

למראה היופי

המילים תמיד אובדות,

ורק השתיקה .

מדברת מבעד לעצמה

כרומזת,

את אשר חש הלב.

ההולם בתוך השתיקה

בחוזקה .