מאת: עינת טמסות

הבוקר אסף לזרועותיו,

את סערת הלילה.

אשר הרעידה חלונות ללא הפוגה

ובחלון דמיוני,

יכולתי לצפות איך משוטטים בסמטאות.

עלמת הרוח ועלם החורף

או יושבים בספסל דהוי תחת אחד העצים,

שחים.

על הכפור העוטף אדם במעיל ארוך

עוד יכולתי לראותם,

פוסעים לכיוון הים לצפות בספינותיו.

אך הבוקר החדש השכיח כמעה

את תעלולי עלמת הרוח,

ועלם החורף.

‏20 דצמבר 2004