חלום

פוקח עיניים. נאנק. כאב. מתעורר. לא מבין. מה הולך ולמה. נכנסה בי- הרגשה מלאה, מפוצצת. חיות נוראית. חיות מתפעמת. ואני רוצה לנשום. לא מצליח. האוויר תקוע שם. אי שם בקנה הנשימה. מתרוקן. כמו בלון שלוחצים עליו. מבחוץ. אני לא יכול יותר. מצעק ואחר כך מתפתל לוהט מחום. לא יכול לנשום. והסדינים הפוכים וסתורים על פניהם. והכר נלחץ בין זרועות מתוחות. וההרגשה. מתיחות ותלישות מן הארץ. לא בדיוק. זה יותר כמו חיבור שחזק מאי פעם ואני בועט מתקפל את רגליי על המיטה. ופתאום. פתאום פצעתי את גופי השלם. המושלם. והדם פרץ פורץ מקרסולי בנחיל אדמדם. הפה נפער לרווחה וזועק אך איני שומע קול. מכה לפניי בסדינים מוכתמים. רוצה לצאת . לצאת מהקופסא. פארנויה זמנית משתלטת עליי. ופתאום אני מוקף שוטרים. אני נגרר ברגלי הבריאה אל בית חולים. הצפורניים שורטות בריצפה. כי השכנים שמעו צעקות ומצאו. מצאו אדם גוסס במיטה. כך כתוב. לך תבדוק. לא יודע כמה זמן עבר. עובר. כעת. נגרר. בניגוד לרצוני. אבל לא יודע בדיוק מהו רצוני. להשאר. לדמם לבדי. אורות מסנוורים. ואז אלונקות. ואז מיטות ואז פרצופים מביטים מלמעלה נוגעים בפצעי. נוגעים בי. לא מבינים. ואני שקט. שואלים שאלות תוך כדי שהם חובשים. כואב לך איפה ומה ולמה עשית והיית עושה זאת עוד פעם ו... ו... ו... ואני שקט. בוהה בהם. אין לי במה להסביר להם. כי אין להם כלים להבין.

ואז עלה למרקע רופא נוסף. הוא לקח אותי הצידה. הושיב אותי על כר. שאל שאלות אישיות. אני לא זוכר שאני עניתי. אבל הוא הינהן כאילו הבין. ואני חשבתי שנחשפתי. כי איך אוכל להסביר לו את האמת את כולה. האמת היא שאני מרגיש נורא. אבל הוא שמע. הראה לי תמונות והעלה אסוציאציות אז המשכנו בזה עוד זמן. והיה לו המשך. ולבסוף כשהלך אמרתי לו שנראה שכבר נפגשנו. אבל הוא אמר שנראה לו שלא והלך. הלך. חשבתי אולי מהעיתון או בטלוויזיה ואולי זו מדינה קטנה נורא.

לך תנוח. אתה צריך לנוח. לך תנוח. כך הם אומרים. ואני יושב מחכה על ספסל. נראה לי תחנה. מחכה לאוטובוס שייקח אותי לנוח. אבל אני לא יודע איפה לא יודע לאן. ונראה שהאוטובוס מאחר קצת. ואני אומר שאני רק אשכב לנוח ואומר לאישה שישבה בקצה השני שתעיר אותי אם יעבור האוטובוס שלי. והיא רק הנהנה והסתכלה בהתה. לא בטוח אם היא שמעה. ואני שוכב ונרדם. שמח בליבי שעוד שנייה אני ארגיש יותר טוב. אבל.

מתעורר בקפיצה. בעצמותיי זיכרון של אותה הרגשה. מתסכל בקרסול. ומוצא עור חשוף. עור בריא. מחפש צלקת. מחפש. והוא לא היה. נזכר בחלום שאט אט דוהה ממוחי. לא בטוח למה כיוונתי שם ולאן כיוונו אותי. אולי מה שאני כותב עכשיו זה לא מה שקרה. שוקע במחשבות. שוקע במצולות ונרדם.