צברית, שם נעורים אברהמוף, בוגרת הגמנסיה הרצליה. מאז פלא האינטרנט וזמינותו לכול כותבת שירים.
http://www.literatura.co.il/website/index.asp?show=authors&id=1715
[ליצירה]
ללא ספק אין המין השני רגיל לראות עצמו בראי האישה. לדעתי אין במדינה יוצרות שהציגו את הגבר באור שונה מהאור המקובל של - כמו למשל שירה של שרית חדד - הפרח בגן הגבר.
וגברים אומרים שטויות שלא יתוארו כשקוראים יצירה זו, ועוד יצירה נוספת שלי שאינה באתר הנוכחי והיא למעשה יצירת מחאה על המתרחש במדינה בימינו.ונמצאת ב- http://www.literatura.co.il/show_creations.asp?id=9257.
אומרים שטויות לא מפני שהם שטותיים, אלא מפני שאין להם באותו רגע תשתית רעיונית להגיב בצורה נבונה ותבונית והם מגיבים כמו ילדים.
לגבי ההחלטה בין נאנח לבין גונח.
אני כלל לא חשבתי על השלכות של מעשה תשמיש - דברים כאלה אני משאירה לאתרים אחרים אשר שם (אני חיה כחילונית אך כנראה שאני לא) מתוארות פעולות פיזיות בצורה גרפית ובלתי רוחנית ולעתים דוחה.
ומסיבה זו לא בחרתי במינה "גונח". בחרתי במילה "נאנח" כדי להראות את כוחה של האישה, כאשר הגבר משתמש בה לעיצוב כל עולמו, היא הכלי והקרקע שבתוכו הוא מכה שורש, והיא גם המקום שבו הוא מסוגל לנוח בתום יום מפרך או חיים קשים, הוא נאנח - פורק מעליו את הכאב והעייפות ונרדם.
שיר זה הוא שיר מחאה ושיר זיכרון לכל אישה שלראשונה בחייה וכעת בסופם מספרים עליה בחדשות, ברדיו ובעיתונות ובטלוויזיה לאחר שנרצחה בידי בעלה.
לפעמים אני חושבת שגורלן היה טוב יותר אם לא היו חיות בתוך תדמית כללית חברתית שכזו של התמסרות עד התבטלות לבן הזוג.
[ליצירה]
זה שיר מהמם המציג את המצוקה של אנשים הגונים. אנשים הגונים מתארים את המצוקה שלהם במצב הנורא הזה למרות שהם יודעים שלמשטרה הפלסטינית ולחמאס אין כדורי פלסטיק.