הים שכב כרעמת שמשון סמיכה סתורה ועמוסה כמבקשת להסתיר חרכי דעתו הנטבעת פניו חרושות ערוגות ירק ותלמים עמוקים מבקעים בקעת מוצא לחש רחש מכושף וממכר דמעות נקוות מבין עיניו העצומות מתפוקקות ומתנפצות כאלפי כנפיים זעירות המציירות מִתווה אדווֹת המהדהד הבלי אנושות נושנים... טש