בביתן הספרים הישן
את עוצמת עיניים
כשאני מקריא מספרו של
ריימונד קארבר.
אני מנצל הזדמנות ומגניב ליטוף.
המילים נוגעות בך
משאירות רושם לחשני מענג.
כשאסיים
תפקחי עיניים ותשאלי אם נגמר.
כשאענה לך שכן, תתרחקי מעט
ותלכי.
[ליצירה]
אנחנו לא חיים בשביל הרגעים הקשים. פשוט לא מסכים. אם אפשר שיהיו פשוטים אז למה לסבך אותם?
לא מתכוון לפשטות הדעת, על אף שגם לה יש את היופי שבה, אלא לחוסר סיבוך ומורכבות. כמו השירים שאני אוהב. החייים כשירה!
תגובות