צהלת מעגלי ההווי'ה
- מעלה הזמן
תתרוממנה הרגלים , זיקת הידים
- פלאי הכאב
חום נשימה עמוקת חביון
- משלהבת הסנה
רטיבות בגאון עוטפת
- משאיבת מים חי'ים
רתת שאגת העמצ(י)ות
- הכלה יהודה מודת אהבה
ותרעד הארץ
- הטבע פורץ רננה
ברווגוניות הבריאה
ומלאכי עליון יפצחו בסערה
- יחברו שמים וארץ
- בכתר
שירת עלמא דלעילא
לקצב …
דנה שופר
-
שרות לאומי שנה א
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] בהודו כבר היית? כנראה שלא. אפשר להגיע לשלב של ויתור על הספיקות ולחיות בהרמוניה עם החיים הדתיים (היהודיים), גם אם לא מגיעים לשום ודאות. הודאות היא מהשכל, והוא בלאו הכי לא מנחה אותנו בשום דבר משמעותי (אשה, מקצוע) בחיים. חיים בשביל אהבת החיים. אם תגיע לאיזו אהבת חיים בסיסית, אהבת הרוח, ותחושה ברורה שמאחורי כל דבר בעולם מסתתרת למעשה הרוח, וכל הדתות למעשה הם איזה נסיון לחוש את הרוח הזו ולתת לה ביטוי וכו', אז תגיע לאיזו שלווה בחייך. היהדות היא רק הדרך שבה ביטאו היהודים את א-לוהים באלפי שנים האחרונות. זה מה שטעי לנו. זה הכל. אם רק מקבלים בנחת את ההנחות האלה, הכל יכול לשוב להיות פורח. גם תפילת מנחה, בצוהריים חמים בתחנה המרכזית. אגב, שמי רועי (אני כותב מהשם של אחותי שמפרסמת כאן) אשמח לקבל תגובות [ליצירה]
