בע"ה.
בערפילי הלילה נרקמות המילים
ממחשבות מעופפות ומטללים
קורץ ירח, שיניו לבנות
ועושה לי עיני כוכבים
ובנשיקה חרישית ובהמתקת סוד
שולח לי הלילה מתנה ממרומים
שירים.
[ליצירה]
דוקא שושן יפיפה יכול לצמוח מבין החוחים, קוצים זה שלב, קוצים זה מחסום זמני, עד שיבוא זה שאת חליטי לתת לו לעבור את חומת התיל (דומני שכבר הגיע) ואז תוכלו לפרוח יחד.
[ליצירה]
כן, כל עוד התנועה ממשיכה אתם בהיי, בעלייה, אך, כשעוצרים, זה הרגע לרדת, חבל, הא?
[ליצירה]
[ליצירה]
לאחת אלמונית וליבלבו
איך שאני מכיר את הרגע הזה, אני יושב באוטובוס ומאזין (בלית ברירה לשיחות פלאפון של אחרים, אפשר ללמוד על בן- אדם כל כך הרבה מזה, וגם העניין הזה, לנסות לנחם ילד ממרחק, וואי וואי.
בלבו, אני מצטרף גם לסערת ההתרגשות, תגובות פיוטיות כאלו הן ענקיות, עושה לי חשק לקרוא יצירות שלך.
טוב שיש אחת אלמונית שתוליד אצלך פוריות כזאת.
[ליצירה]
וואוו
סיפור מבהיל.
הרעיון, הביצוע, הטרגדיה המהולה בטירוף עדין.
איזו עוצמה.
זה לקח אותי בנשימה עד שהגעתי לסוף.
כמובן, גם השפה.
ובקשר לילדה, חבל עליה.
תגובות