כתבתי את זה כשלא היו כמעט מים בכנרת.. לכנרת שלי.. בעודך נסוגה ונכלמת אני מזילה דמעה. רבים זכרונות ילדותי לחופך היינו רצים ,ערומים שוטפים את חול הארץ, במימך הזכים,המתוקים. את נכלצת,את נכלית. מתרחקת מעצמך,ממקומך.. למזהמים אותך-אבוז עם השומרים עליך- אשב ואתנחם. את הולכת ודועכת כמוני כמוך.