[ליצירה]
ממש הצלחת להכניס אותנו לתחושה שהיתה בימי החורבן אני אישית הייתי מסיים במשהו אופטימי כמו "וכעבור 70 שנה..." אולי זה גם היה נותן לנו אופטימיות של כעבור אלפיים שנה
[ליצירה]
חזק מאוד.
אהבתי את המבנה של הקטע, את ההתיחסות לחושים השונים, (את מה שנכתב בסוגריים), ומעל הכל- את הרגישות הזו שבה תיארת רגעים קטנים-גדולים, שרבים מהם מוכרים גם לי.
(כשאני נסעתי לפולין, הנכדה הראשונה, סבתא שלי לא דיברה. שנתיים אחר כך, כשבן דוד שלי נסע, היא נפתחה וסיפרה קצת. מאז היא לפעמים מדברת על זה. סבא עדיין לא מדבר בכלל )
[ליצירה]
זה סיפור טוב. הכנסת הרבה מרכיבים טעונים ובכולם עסקת בעדינות מרשימה, באבחנות שרק מי שהיה נוכח בסיטואציות יכול לתאר. זה סיפור שכתוב טוב- זורם, גם כשאת ניתקת מהעלילה המרכזית את חוזרת במהירות אבל בלי לקטוע או לאבד מהזרימה וזה חשוב ועשוי טוב. (כך בקריאה ראשונה, בקריאה שניה יש הרבה משפטים שצריכים ליטוש)
בנוסף-הייתי מחדדת יותר את כל העניין של החושים (אם מחשיבים הבנה כחוש שישי :)) לפעמים זה קצת תלוש. או לחדד בסיפור או לוותר על אחד החושים בכותרת שגם ככה יותר מיד "מאכילות בכפית".
שכוייח שנקטף הרגע מהערוגה.
:)
[ליצירה]
עזוב.
דוקא בגלל שזה כ"כ מציאותי.
ולא שאני חושבת שאסור להתפנות, כי אני עוד לא סגורה על עצמי
אבל אני חושבת שצריך לחיות בארץ! כי אם אנחנו לא נחיה פה אז איפה תהיה הארץ שלנו??
[ליצירה]
השילוב הבלתי אפשרי
שילוב נפלא ובלתי נתפס של פוליטיקה ועוצמה פנימית מדהימה. כמה עומק, כמה אלמנטים רגישים, כמה אילוסטרציות. פשוט. פשוט ונוגע בכל מילימטר של הלב. (וצריך לעשות עם זה משהו...)
[ליצירה]
[ליצירה]
ניצן -
"נאצים" הוא העלבון הקטן ביותר שאת יכולה למצוא ליסמניקים?
בטח, יש הרי המון עלבונות יותר גדולים מנאצים.
המון אנשים לאורך ההיסטוריה עשו דברים הרבה יותר גרועים מאשר לבנות תאי גזים ולבצע בעזרתם השמדה המונית.
מה זה כבר נאצים, באמת אפשר לחשוב, לא יכול להיות שהם היו עד כדי כך גרועים. לא כמו יסמניקים, נגיד.
אולי נגייס כמה ניאו-נאצים לטובת המאבק ביסמניקים?
מהתגובה שלך, הדרך להכחשת שואה - קצרה.
אין לי שום כוונה לסנגר על היסמניקים, אני לא אוהבת אותם יותר ממך, יש לי רק, מסתבר, תודעה היסטורית יותר מפותחת ממך.
היסמניקים, למשל, בניגוד לנאצים לא הגיעו במטרה לבצע רצח.
בטח לא רצח שיטתי של כל מתנחלי עמונה או משהו כזה.
(אעצור כאן, ולא אמשיך בהשוואה הזאת, למרות שבהחלט אפשר).
השוואות מהסוג שלך גורמות לזילות של השואה, ומובילות להכחשת שואה.
ומכאן הדרך לשואות נוספות (אמיתיות הפעם) לא ארוכה במיוחד.
אם אנחנו בעצמנו לא רואים בשואה אירוע מיוחד ומזעזע - אולי לא כ"כ נורא לחזור על זה שוב.
"עם שלא זוכר את ההיסטוריה שלו נדון לחיות אותה שוב" הוא משפט עתיק.
אל תצטרפי למשכיחים.
[ליצירה]
תגובה לממזר פרחים
ידעתי! ידעתי כל הזמן שאתה מוכר לי מאיפשהו...
אבל---
תודֵה, תודֵה שכל הדרך חשבת שאני הבת של השכנים...
הרי שנינו יודעים בדיוק ממי ירשתי את הזיכרון המופלא שלי לפרצופים...
[ליצירה]
טוב, הפעם אשתדל לשלוח תגובה רק פם אחת...
לא הושפעתי מפרשנותו של כדרך הילוכו,
אני פשוט מסכימה (חלקית) עם הפרשנות שלו.
וזה לא נובע מהדעות האישיות שלי, אלא מקריאה של הקטע.
[ליצירה]
דעה -
אמנם אני מסכימה שאלימות היסמניקים היתה יכולה להגיע לכלל הרג,
אבל -
הם לא הגיעו על מנת להרוג.
הם לא קיבלו פקודות להרוג (גם אם להרביץ כן)
ובודאי שלא הרג שיטתי, מאורגן של כל הנוכחים בעמונה.
כמו שכבר כתבתי, ודאי שהשואה יכולה לחזור על עצמה.
אבל ספק רב אם השוואות מופרכות על ימין ועל שמאל (כן, כן, במובן הפוליטי של המילים) יכולות למנוע את זה.
אם כבר - אז להפך.
[ליצירה]
כמה הערות טכניות
כאריה ישאג מי לא ירא?
דווקא עושה רושם שכשהתקשורת שאגה - שרון ירא עד מאוד, עד שהפך את עורו והיה לעושה דברה...
ואני לא בטוחה שגירוש אכזרי של אזרחים חפים מפשע יכול להיכנס תחת הגדרת "חובק העם בידיו".
גם הסיכויים שהוא "ינהיג הספינה לחוף מבטחים" לא משהו... אם חלילה הוא יחזור לכהן כראש ממשלה - יש יותר סיכויים שהוא יטביע את הספינה על כל נוסעיה.
ו - האם שמת לב לסתירה הפנימית בשורות:
הנה חי ארי אל
בריא ושלם
בעיר הנצח ירושלם?
אריאל שרון בריא ושלם מצד אחד, ומצד שני בעיר הנצח ירושלם?
ע"פ התוכניות האחרונות שהספקנו לשמוע ממנו, הוא לא התכוון להשאיר הרבה מהעיר הנ"ל
ואם אלו הם גיבורי ישראל - מצבה של ישראל עגום עד מאוד.
האחרון שיכבה את האור.
[ליצירה]
אבל, אבל, אבל...
צריך את כל השיר כדי להבין!
(למה למשל לבעל המסבאה קוראים משה...)
ולעצם העניין -
איך, איך את רואה שיר כזה והוא הופך אצלך לסיפור? איך עובד התהליך הזה??
טוב, נו, כנראה שאף פעם לא אבין...
חמוד כ"כ!
[ליצירה]
הדס -
קינות הן על אסונות שקרו לעם ישראל, גם לקהילות בודדות, מתוך תפיסה שכאשר שלוש קהילות נחרבות - זוהי צרה לכל עם ישראל, ולא "צרות כתתיות ומקומיות"
קחי לדוגמה את חורבן קהילות שו"ם במסעות הצלב.
אני בספק אם יהודי המזרח בכלל שמעו עליהן!
קצת יותר מקומי מאשר גוש קטיף...
להגדיר את גוש קטיף כ"צרה כיתתית ומקומית" ---
אני יכולה רק לחזור על מה שכבר אמרתי.
מדובר בצרה גדולה, ללא קשר לכיתות ולדעות פוליטיות. מכירה יותר משמאלני אחד שבכה אל מול התמונות משם.
קהילה נחרבת, מתפוררת, אנשים מאבדים את פרנסתם ואת המשענת שהקהילה היוותה. בתי כנסת נחרבים, מתים נעקרים מקברם.
צריך להיות מאוד מאוד אטום כדי להגדיר את זה כצרה מקומית וכיתתית, והעובדה שהקונצנזוס היום הוא לומר ש"הם בסך הכל עברו דירה" לא מוכיחה שהצרה הזאת היא מקומית וכיתתית, היא מוכיחה על האומרים ששיקוליהם צרים, כיתתיים ומקומיים (אסתפק בניסוח העדין הזה).
אני לא יודעת מאיפה לקחת את הרעיון שרק על צרות שבאות מאנטישמיות אומרים קינה. לא מכירה שום מקור שטוען את זה.
העובדה שלא נכתבו קינות על מקרה זה או אחר לא מוכיחה דבר. כנראה שלא היה מי שהמאבקים בין חסידים למתנגדים כאבו לו עד כדי חיבור קינה. אם היה כזה אדם - האם היית מגיבה באותה התקפה נזעמת כמו על הקינות על גוש קטיף? או אם מישהו היה כותב קינה על רצח רבין? באמת היית מגיבה באותו כעס?
ובכל מקרה, העובדה שהגירוש נעשה ע"י יהודים, לא אומרת שמקורו אינו באנטישמיות.
קינות נכתבות ע"י אנשים שכואב להם. שצרה מסויימת שבאה על עם ישראל נכנסה לליבם, הדירה שינה מעיניהם והם חשו צורך לכתוב קינה.
כל זמן שיש מספיק אנשים שמזדהים עם הכאב הזה, הקינות האלו גם נאמרות. כך היה בעם ישראל, וכנראה שכך גם יהיה עד בוא הגאולה.
אני עדיין לא מבינה מאיפה הכעס על מי ש"העזו" להוסיף קינות על צרות עם ישראל בדור הזה, ומאיפה הטענה כאילו כל מי שמוסיף קינה לתשעה באב בהכרח משווה בין הצרות עליהן הוא מקונן לחורבן הבית.
אבל בעיקר אני לא מבינה מאיפה הכעס והזלזול בכאב של אנשים שחוו או מזדהים עם כאב חורבן גוש קטיף.
[ליצירה]
אהבתי את הכתיבה בקטע, התיאורים יפהפיים (אפשר ממש "לראות" את הרגע...)
הזדהתי גם מאוד עם תחושת הזעזוע מהמשפטים מסוג "אזרחים סוג ב'", ו"להיגעל מלקנות אצל דרוזים".
מסכימה איתך שזו גזענות, וצריך למחות נגדה ולהילחם בה (ולשאלתך, כן הייתי קונה אצל דרוזים, בעצם - כבר עשיתי את זה בעבר).
אבל -
מפריעה לי מאוד ההשוואה לשואה.
נכון שגם השואה התחילה באמירות מסוג זה, לא נכון שכל אמירה כזו מסתיימת בשואה.
אם תקחי לדוג' אנטישמיות, היא היתה קיימת במשך כ"כ הרבה דורות, ובכ"כ הרבה ארצות, ולא תמיד הסתיימה בשואה. בצרפת לאחרונה היו הרבה תקריות ואמירות אנטישמיות. האם את צופה שם שואה שניה בקרוב?
כיום, כשדור ניצולי השואה הוא 'דור הולך ונעלם', ו"נאצי" הפך לשם נרדף לבן אדם לא כ"כ סימפטי, חשוב יותר להיזהר עם השוואות לשואה, אחרת כשנרצה להסביר לילדים או לנכדים שלנו מה זה שואה, ניתקל במבט משועמם של "כן, שמענו עליכם". למה לא? אם כל אמירה היא משרפה, כל פוליטיקאי הוא נאצי, והשואה קורית כאן יום יום, מה כ"כ נורא, בעצם בשואה?
ההשוואות לשואה שהפכו בשנים האחרונות כ"כ פופולריות בשיח הישראלי, גורמות לזילות שלה.
זה, בעצם גול עצמי, ההשוואה לשואה הופכת לדבר פחות ופחות אפקטיבי או מרשים. "זאב זאב" כבר אמרתי?
[ליצירה]
היגיון/אפרים קישון
-יתכן, אמרתי לאזרח האובייקטיבי, אבל אינני יכול לסבול סרטים גרמניים בישראל. הם מעוררים בי בחילה.
-רגע אחד! גם סרטים אוסטרים?
-גם הם.
-ובכן, אתה דוגל ברעיון הלאומניות.
-לא.
-אתה יודע שהרצל נאם בגרמנית?
-אני יודע.
-האם גיתה אחראי למעשה הנאצים?
-לא אחראי.
-אתה מודה בכך, שהיו גרמנים טובים שחרפו נפשם כדי להציל יהודים?
-אני מודה בכך.
-הידוע לך, כי גרמניה משלמת פיצויים ושילומים אישיים בדייקנות ובהגינות?
-ידוע לי.
-גרמניה המערבית היא אחת המדינות המועטות התומכת בנו בזירה הבינלאומית.
-נכון.
-אנו זקוקים לעזרתם, לא כן?
-בהחלט זקוקים.
-כלום אפשר לשנוא עם שלם לעולמים?
-אי אפשר.
-אם כן, הגד לי עכשיו את עמדתך לגבי הסרטים הגרמניים.
-איני יכול לסבול אותם. הם מעוררים בי בחילה.
-איפה ההגיון שלך?
-נשרף באושוויץ