[ליצירה]
זה בדיוק העניין.
המסירה הייתה בהתחלה, והוא בשלו.
הוא היה עם אש בעיניים, המשיך והתקדם. רץ, רץ לכיוון השער שעמד לפניו.
אף אחד לא הפריע לו בדרך, כי "כולם נשארו מאחור". את הנבדל כבר מזמן ציינו, והוא לא שם לב.
את השנינות אני לא יכולה להסביר לך. לצערי גם אני לא הבנתי אותה.
ולצערי הגדול יותר, נראה לי שאין מי שיסביר לך, כי היצירה פורסמה לפני כמעט 4 שנים. ספק אם המחבר עדיין "בינינו", מה שנקרא.
אולי נמצא תשובות מהמגיבים שכן הבינו...
[ליצירה]
....
הלואי והייתי מבינה כדי להגיב לך.
אז אני פשוט נשענת על תגובות האחרים.
לגוד, אמנם אני לא מבינה בזה מדי,
אבל אם זיהיתי נכון, המגן השמאלי העביר "בקשתית אדירה" לחלוץ הימני..הייתה שם מסירה.
[ליצירה]
לא הייתי פה מזמן
ובאופן אבסורדי אני מוכרחה לומר שהיה נעים לחזור לפה עם "סיפתח" כזה:-)
מאד יפה, ונוגע. כמו שרק אתה יודע!
כל פעם מחדש אני מגלה ומופתעת {ומוחמאת} מכך שאנו, כנראה, כותבים מאותו מקום {רק שאתה מבטא את זה באופן מוצלח הרבה יותר, יש לך המון כשרון ביחס אלי!}.
רק תזכור, הלב נפתח כשאתה בוחר בכך!
רק שמחה משה יקר!
שתמיד יהיה טוב, ורק כך!
[ליצירה]
מדהים.
זו תחושה כ"כ מוכרת, מחשבה ידועה.
אהבתי את המשחק שב"ומפחד שהפחדים יתפסו את מקומן"...
החלק האחרון קשה במיוחד, כמו בכל שיר אחר, גם הפעם הוא תופס את ה" קטצ' " שבשיר כולו.
אהבתי מאד, נורא התרגשתי...
מאחלת רק טוב