מקרבים את כל החלקים קרוב קרוב וצמוד צמוד, בוכים המון כדי להמיס את הקצוות, מתפללים המון המון (כל אחד ותפילתו), ואז כל מה שנשאר לעשות זה רק לחכות שהוא יתאחה. סבלנות זה מצרך חשוב.
איש. מכיר את זה מקרוב מדי.
[ליצירה]
איך?...
מקרבים את כל החלקים קרוב קרוב וצמוד צמוד, בוכים המון כדי להמיס את הקצוות, מתפללים המון המון (כל אחד ותפילתו), ואז כל מה שנשאר לעשות זה רק לחכות שהוא יתאחה. סבלנות זה מצרך חשוב.
איש. מכיר את זה מקרוב מדי.
[ליצירה]
=
מזכיר לי את השיר המשובח:
אני נושא עימי
את צער השתיקה
את נוף האלם ששרפנו אז מפחד
הלוא אמרת אלי
העיר כל כך קרובה
הלוא אמרת אלי
נשתוק מעט ביחד....
(לא זוכרת מי כתב! הלחן מקסים!)
[ליצירה]
הזדהתי לחלוטין...
זוכרת ת'הרגשה...
למרות שמשננים בראש: זה מותר. זה "פיקוח נפש". ההרגשה נוראית. לשבת בשבת אחר הצהרים ולענות לטלפון בסמל תורן ולשמוע ת'אבטשניק שמבלבל במוח - תדברי איתי, משעמם לי בשמירה... ולנסות להסביר לו ששומרת שבת אנוכי ושלא יתקשר אלא אם כן זה דחוף........... אלה הדברים שאני בפירוש לא מתגעגעת אליהם...
תגובות