פרושים לפניה מסמכים
כמו ארוחה במסעדה,
פעולה קטנה של יד-עכבר
וכאן לידה.
שנה שלימה לפניה
רבים העותקים.
חומר ללילות לבנים.
כמו מורה ומבחנים.
מתייגת, מרכיבה משקפיה
מחזרת על פכים.
אני -
אותיות על גווילים.
[ליצירה]
הקריאה הקשה של השיר (בשל השימוש הרב באותיות כמו ריש וקוף וגימל שמקשים על קריאה זורמת) מכריחה אותך לקרוא את זה לאט ולהקשיב לתוכן. הכתיבה, המאוד-חושנית כופה את ההתחברות לסיטואציה.
דוקא לסיום יש צליל מאוד נח ונעים. וכך גם תוכנו.
אהבתי.
[ליצירה]
לפחות אפשר לקוות שיהיה שיר סקוטלנד, קיץ, 2005
בו תכה בך שוב השכחה.
הצלחתי להתבלבל לרגע, בשורות "נתתי לשקט שבו לצעוק על הרעש שבי לשתוק!" אך הם תפסו אותי.
על זה נאמר: אשרי אדם שוכח תמיד. הלוואי.
[ליצירה]
אחת, זה יפה.
הקטע ארוך מספיק על מנת ש'יהיה' מה לקרוא ולא רק למסור לנו בקיצור את הפואנטה (כמו שלפעמים אני עושה לבדיחות ולא מבין למה אנשים לא צוחקים)
את עושה את זה טוב כל כך.
[ליצירה]
ונערות לא ישטפוה - כבר הרבה זמן יש לי את השורה
נָשְׂאוּ נְעָרוֹת קוֹלָם; יִשְׂאוּ נְעָרוֹת בכים
ואני יודע שזה שווה שיר שיצא מזה.
מרגע שהראש כבר מצליח להתנתק מכל ה"אהבה" לאותה תינוקת-סופר-אקסית הכל נראה אחרת.
יפה מאוד..
תגובות