כתבתי את זה דווקא בתור הורה...
ל-4 ילדים...
וכולם עדיין בגיל הינקות + -
בכיו של תינוק - אושרם של הוריו.
כי לאחר הבכי והעצבים, השמחה ממלאה את הלב, שזכו ההורים ליצירה כל כך יפהפיה.
היוחאי אתה?
יוחאי אשר כתב את "ימי יהודי" ואת "אביר יעקב"?
אני כל כך שמח לראות את שמך שוב, אחרי שנתיים.
נהגת לשלוח לי בדואר את כתביך, אבל הפסקת.
[אני קורא לך בשמך הפרטי, לא מחוסר כבוד, אלא להיפך - אני חושש שמא אתה לא רוצה להחשף בשמך המלא]
אני מקווה שאתה זוכר אותי.
יאיר
פעם בפורום דתיים בתפוז
ושוב וואו.
[ליצירה]
כתבתי את זה דווקא
כתבתי את זה דווקא בתור הורה...
ל-4 ילדים...
וכולם עדיין בגיל הינקות + -
בכיו של תינוק - אושרם של הוריו.
כי לאחר הבכי והעצבים, השמחה ממלאה את הלב, שזכו ההורים ליצירה כל כך יפהפיה.
[ליצירה]
מצאתיך!
היוחאי אתה?
יוחאי אשר כתב את "ימי יהודי" ואת "אביר יעקב"?
אני כל כך שמח לראות את שמך שוב, אחרי שנתיים.
נהגת לשלוח לי בדואר את כתביך, אבל הפסקת.
[אני קורא לך בשמך הפרטי, לא מחוסר כבוד, אלא להיפך - אני חושש שמא אתה לא רוצה להחשף בשמך המלא]
אני מקווה שאתה זוכר אותי.
יאיר
פעם בפורום דתיים בתפוז
ושוב וואו.
[ליצירה]
העימות הזה בין הרגש האישי - לא הכרתי איש ב"ה, לבין הרגש הכללי - שוב נפלו בנינו ובנותינו, אכן קורע את ליבנו שנות דור.
ימים כה שחורים, בהם קרוב הופך קרבן
שכן - בו נשמתו כבר לא תשכון,
חבר - גופו נפרד מנשמתו,
וסתם בן ישראל - אח לדרך, לעם, למשפחה.
נדמה לי שבדור הזה, רואים אנו, למרות קהות החושים, עד כמה קטן העם, עד כמה פגיעה באחד - גורמת לשני לקרוס.
תגובות