לולא הרוח
היה הגשם כה סתמי -
כבד
מגושם
יורד
נמשך למטה
בלי כיוון
בלי אווירה
בלי ריקוד מוטרף שמכאיב לעתים, מטיח הכל
אך לי כמו אוויר לנשימה.
מישי אחרת
-
סתם אחת.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ... יפה מאוד... דיבר אליי. משיב הרוח ומוריד הגשם (: <ואת יודעת מה הדרוש החסידי על זה...> [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים הגשם הוא חומר והרוח צ ו ר ה לו :) [ליצירה]
- [ליצירה] יפה... אהבתי את הדימוי לגשם כגוף בלי נשמה... או [כאיש בלי אישה] השלמת כל דבר כאור בלי חושך! [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד!! אהבתי את הדימוי, הוא מצויין! עוזר מאוד להמחיש את ההרגשה... ונוגע בה... מעולה! [ליצירה]
- [ליצירה] השיר היחיד שראיתי בו הסרת כובע היה של שמואל ירושלמי. וזה מעיד הרבה על הבד שממנו עשוי הכובע שלך! וכמובן, אני תמיד שמחה להתפס בכלכלתי. אם כבר, אפשר לתפוס את ביבי בכלכלתו, לי אין כ"כ כלכלה משלי. (ולמקרה שלא הבנת את הרמז: היתה לך פה שגיאת כתיב קטנה). אני לא חושבת שיש צורך בחרבות. אא"כ אתה בא ע"מ לחרחר ריב. או סתם לנחור ולחרחר באזנינו, בקולך הערב כקרקור עורב. אני חושבת שביקורת שנאמת בנעם ובעדינות יכולה להקלט טוב יותר אצל היוצר, כאשר לא תוקפים אותו - הוא כמובן מוכן לשמוע. [ליצירה]
- [ליצירה] המממ מכורה שלי, ארץ נוי אביונה. למלכה אין בית למלך אין כתר. כן, כן. כולנו מזדהים איתך, ילדתי שלי, אבל למה *לכתוב* על זה, וחמור מכך - למה להכניס דבר כזה לקטגוריית הספד? בי פוגע שמכניסים צחוקים להספד. בשביל זה יש קטגוריה הקרויה "נונסנס". תודה רבה ולהתראות, היה נעים להכיר, סליחה אם פגעתי. מישי [ליצירה]
- [ליצירה] ומה אני עשיתי!??! ב"ה חגית מותק, אני מבקשת לא להשחיל את שמי לדיון שלא השתתפתי בו בכלל!!! "ומישי- הסברתי את עניין שיר השירים" !?!? מה את מנסה להביע? אני הייתי פה בכלל? אני שאלתי משהו על שיר השירים?! את הסברת *לי* משהו!?!? מהההה?! קודם כל אני רוצה לטהר את שמי. ושנית, אם כבר הזכרת את שמי, אז אולי אני אגיב בכ"ז: באופן כללי אני מסכימה עם כל מילה של ממזי, ובאופן ברטני אני חושבת שהטיעון של חגית מגוחך ולא לעניין בכלל. "אבל מה אתם רוצים ממנו?! זו התחושה שלו כשהוא כותב- יש לכם בעלות על רגשותיו ותחושותיו? לא נראה לכם- אל תקראו אותו וזהו." ממש לא מפריעה לי התחושה שלו כשהוא כותב, כל בנאדם חש כלמיני דברים במצבים מסויימים, אבל יש דברים שלא צריך לחשוף בציבור. אל תקראו אותו וזהו זה לא פתרון, כי כדי לדעת מעתה ואילך לא לקרוא אותו, יש הכרח להחשף לפחות לדבר אחד כזה מפרי עטו, ואחרי ההחשפות הנזק כבר נעשה. אבל לגמרי לא שייך לטעון אי בעלות על רגשותיו, כי אף אחד כאן לא טען בעלות על רגשותיו של הכותב. חגית, לפעמים נדמה לי שאת כ"כ נהנת להתווכח, ואת קצת מאבדת את עצמך. מה שצרם לי זה היהירות המוגזמת שלך והנסיון לעקוץ על כל צעד ושעל. אפשר להתווכח גם אחרת. ואני לא חושבת שאחרי כ"כ הרבה לעג ועקיצות בעניינים שלא תמיד קשורים לוויכוח - כמו צבא למשל, או התעללות בשנינות שממזי אמר - אחרי זה אני לא חושבת שמה שיתקן את האווירה זה לזרוק איזה "ממזי, את יודע שאני מתה עליך". כל הצורה של ההתכתשות האובססיבית שלך עשתה לי קצת רע. וגם היצירה עשתה לי קצת רע, אז בכלל, עכשיו רע לי שני קצתים. [ליצירה]
- [ליצירה] זאת התגובה ה-87 בשרשור. י"ג תגובות נותר לגבב כדי להגיע למספר מלבב. בקרוב חגיגות המאה לשרשור וכולכם מוזמנים אליו לסור! (וסליחה על ההתערבות הממש לא שייכת, אל תדאגו - אני כבר הולכת) [ליצירה]
- [ליצירה] שובי, בישראל ההגדרות של שמאל וימין כבר מזמן איבדו את הקשר לכלכלה. [ליצירה]
- [ליצירה] הי! מישי מנסה להציל את כבודה! בסוף תבה? אם כבר אז בסוף תיבה, אתה הרי כותב בלי ניקוד! טוב, טוב, נו, פסדר. הלך הכבוד שלי. אין. [ליצירה]
- [ליצירה] זה נראה לי חומוס. (עם הרבה תחינה, בשגיעה נחונה). [ליצירה]
- [ליצירה] זר בתוכןם, רק עכשיו ראיתי את העיוות שעשית לתוכי... מה, אתה מנסה להתחרות איתי בעיוותי-ציורים-של-נשמת? ;) [ליצירה]
- [ליצירה] קודם כל, אנוכך - את כותבת נפלא. שנית, אני חושבת שאם מתייחסים לאמנות כאמנות נטו מפספסים קצת את האמנות, כי היא *נובעת* מהחיים ומהסיפורים שבהם. חוץ מזה, בקשר לשיר הספציפי הזה, אני לא חושבת שיש צורך לשנות. ההכנסה לסוגריים דווקא עוזרת לטעמי. כמו שאמר חתלתולו של שרדינגר, בסוגריים יש מעין אמירות מהצד, הסתכלות חיצונית. זה יכול להראות כהערות שהתווספו בדיעבד, או כהסברים לאחר מעשה (למשל, "אולי ברגע של תשומת לב", שנמצא בסוגריים, מנמק את "ופגעה המאכלת", או מנסה להחליש את המכה). ובשביל ליישב את טענתי עם טענתה של אסתר, שצריך להיות אפשרי לקרוא את השיר בי הסוגריים - קראתי את השיר בלי הסוגריים, והוא זרם והיה יפה. והסוגריים הוסיפו את מה שהם היו צריכים. מעבר לזה: שיר אינו סיפור או מסמך, ואף אחד לא חושב שהעובדה שיש סוגריים אומרת שאין צורך או שפחות חשוב לקרוא את מה שבהם, בעצם - לא יודעת אם מה שאמרתי נכון בכלל ואם נימקתי את עצמי כמו שצריך, אבל לדעתי השיר צריך להשאר בדיוק כמו שהוא. [ליצירה]
- [ליצירה] הנער הזה, *עכשיייווו* הוא מלאך. אולי בחייו הוא לא היה מלאך, אבל עכשיו - הוא מלאך. לכל אדם יש נקודה טובה כלשהי, איזשהו מעשה טוב. לאחר המוות, כשהבשר מתאכל אם אינני טועה, נשמת האדם גומרת לכפר על כל עוונותיה, וכשנגמרים העוונות נשארים רק הדברים הטובים, ואז הנער הזה הוא מלאך, כי יותר אין בו דברים רעים. [ליצירה]
תגובות