נוֹסֵעַ בְּרַכֶּבֶת זְכוּכִית.
מְעָלַי שָׁמַיִּם תְּכוּלִים,
מְעֻנָּנִים חָלְקִית.
מִצִּדִּי פַּרְדֵסִים יְרוּקִים,
עָמוּסֵי פְּרִי הָדָר.
נוֹף נֶהֱדָר.
הַכֹּל שָׁקוּף וּבָרוּר,
וּמְשוֹבֵב לְבָב,
לְלֹא פְּגָם, לְלֹא רְבָב.
מִתַּחְתַי מִתְחַלְּפִים
בִּמְהִירוּת הַפָּסִים.
סָטִינוּ לַמְּסִילָה אַחֶרֶת,
בְּלִי מֵשִׂים
עוֹד מְעַט הָרַכֶּבֶת תִּתְנַגֵּשׁ
וְתִתְנַפֵּץ לִרְסִיסִים,
נִשְׁמָתִי תְּרָחֵף אֶל-עַל
וְגּופִי  הַשָּׁבִיר
יִתְרוֹם אֶת חֶלְקוֹ
בְּזִהוּם הָאֲוִיר.