הגיגי רעיון.
א] טבע האדם ששופט חברו על פי מצבו הוא עצמו, וצריך לדעת שכשם שפרצופיהם של בני האדם שונים כך מצבם שונה זה מזה.
ב] שהאדם עובד את ה' בכל רגע ממש ולא מבטל אפילו רגע אחד אזי הוא בבחינת מעל הזמן, אבל אם מבטל אפילו רגע אחד הרי שכבר נכנס תחת הזמן.
ג] צריך האדם לעורר רחמים בראותו גודל העצבות השורר בעולם, שכמעט שאין אדם שזוכה לשמחה אמיתית, ובראותו זאת איך לא יתעורר ברחמים גדולים על העולם.
ד] צריך האדם להתבונן בגודל ותוקף אהבת ה' את בניו, ואפילו אם נמצא בשאול תחתיות ורחוק מאוד מאיתו יתברך אין לשער גודל תוקף אהבתו יתברך אליו שאין לה שיעור כלל "בנים אתם לה' אלוקיכם בין כך ובין כך אתם קרואים בנים" "ישראל שחטא אף על פי שחטא ישראל הוא". ועל ידי זה יתעורר לאהבתו יתברך שמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם, ואיך לא יתעורר באהבה גדולה ורבה לו יתברך.
ה] עיקר עצת היצר היא בדמיון, ורוב בני האדם חיים בעולם דמיוני. ואפשר שזה שאמרו חז"ל רשעים בחייהם קרואים מתים, שבאמת כל חיותם היא רק בדמיון ובאמת אין הם חיים כלל. והדרך לצאת מהדמיון היא הדעת, ואפשר לקנות דעת אמיתית רק ע"י ענוה.
ו] שירצה האדם להתעורר בשמחה, יתבונן בהיותו יהודי ושלא עשהו גוי, כי בזאת הנקודה אין רע כלל. וכן בהיותו דר בא"י שגם בזאת הנקודה אין רע כלל.
ז] לפעמים נכנס האדם לעצבות מפני שאינו מכיר את מקומו, ואע"פ שיודע שאין ראוי לו להיות בעצבות, מכל מקום קשה לו לצאת ממנה. ותרופה לו שיהיה בשברון לב על דבר הראוי להצטער עליו, וכן יצטער בצער הציבור ואח"כ יבוא לשמחה.
ח] כל יהודי מקרין אור של קדושה וצריך רק עניים בריאות כדי לראות את זה.
ט] לדעת להקשיב זאת מדרגה גבוהה וחכמה גדולה מאוד.
י] צריך ללמוד לדבר מהלב והמוח ולא מהדמיון, וצריך להתפלל על זה.
יא] באמת אהבת ה' היא מוכרחת ואי אפשר שלא לאהוב את הבורא יתברך, ורק ההסתר מונע הכרח זה. ולכן צריך רק להסיר ההסתר וממלא תבוא בלבו אהבתו יתברך.
יב] הריחוק מה' הוא רק מצד האדם כי אצל ה' יתברך אין שינוי כלל. ועיקר מצב האדם הוא ברצון, ולכן אף שרחוק מה' יתברך ע"י רצון עז להתקרב אליו יתברך מתקרב אליו ממש על ידי זה.
יג] מציאות השקר דמיון, ודמיון האמת מציאות.
יד] ניסיון גדול בזה הדור האחרון, שהשקר והאמת התערבבו, ומביא דבר זה בלבול גדול לאדם.
טו] דמעות אמתיות מנקות את הנשמה.
טז] הצעקה היותר חזקה היא במחשבה ששם היא לא בצמצום.
יז] תכלית ויעוד האדם להיות הוא עצמו וצריך להיות אמיתי עם עצמו ולהתרחק מהדמיון.
יח] על ידי שיווי הרצון זוכים לחידושי תורה אמיתיים.
יט] עזות דקדושה זוכים על ידי ענוה אמיתי והתבטלות לו יתברך.
כ] על ידי הכרת הטוב זוכים לשמחה.
כא] האחדות והטוב אחד הם והפירוד והרע אחד הם.
כב] השמחה האמיתית באה ע"י אחדות הרצון.
כג] כאשר הרצון של האדם אינו מתוקן, נראית לו המציאות רעה. ועל ידי שמתקן את הרצון רואה איך כל המציאות טובה היא מאוד מאוד אף על פי שלא נשתנתה כלל שכל מה שראה רע זה רק מצידו שכל הפוסל במומו פוסל.
כד] כאשר זוכה לכבוד שאינו מגיע לו אזי נכנס בסכנה גדולה בעבודת ה' ויכול ח"ו לבא לידי גאווה ועל ידי זה לידי שאר עברות. ולכן צריך האדם לברוח מהכבוד כבורח מהאש, כי מי יודע אם ראוי לזה הכבוד.
כה] ע"י השתוקקות לעבודת ה' ותורתו זוכים לסיעתא דשמיא לזכות לזה.
כו] עיקר הסיבה שהאדם בא לידי עברה היא שאינו עושה סייג לתורה ומדמה בנפשו שלא יבוא על ידי זה לידי עברה. ובאמת הדבר נכון כי על פי מצבו אין נחשב הדבר לניסיון כלל, אמנם על ידי שפתח פתח לדבר האיסור ירד ממדרגתו ונכנס לידי נסיון. וזה עיקר עצת היצר וע"י שמחטיא את האדם בזה נכנס באדם רוח שטות שיכולה להביאו לעבור על כל איסורי תורה ר"ל, וזה היה חטא אדם וחווה ועצת היצר להם.
כז] כאשר זוכה לחדש חידושי תורה צריך לשמוח ולהודות לה' יתברך על זה שלא יהיה ח"ו כפוי טובה שהיא מידה מגונה מאוד.
כח] על ידי התחדשות והתעלות בעבודת ה' מונע ממנו ייסורים שלא יבאו עליו.
כט] כלל גדול בעבודת ה' שיהיה מחדש כל פעם את השתוקקותו לו יתברך ובכלל ההשתוקקות לכל דבר שבקדושה.
ל] כל מעשי בני האדם הם חידושי תורה והחכם הגדול יכול על ידי התבוננות במעשי האדם לחדש חידושי תורה.
לא] ישנם קושיות בלימוד שאי אפשר ליישבם כי אם ע"י מאמץ גדול, וכן כאשר יש לאדם קושיה יתבונן בה כל עת שיוכל ולא יסרנה ממחשבתו, וע"י זה יזכה ליישבה בס"ד.
לב] ישרות בתורה זוכים על ידי ישרות המדות.
לג] כאשר ימצא שאמר סברה שאינה ישרה יתבונן במידותיו ויחפש מקור הקלקול שם ויתקן המידה ההיא.
לד] אפילו נפל האדם להיכן שנפל יכול כל יום להתחיל לעבוד את ה' מחדש ולהיות בבחינת צדיק. וזה עיקר ההתחזקות בזה הדור האחרון להתחיל כל פעם מחדש ולעולם לא להתייאש מלהתקרב אליו יתברך ולא משנה להיכן נפל וכמה פעמים נפל. ועל ידי זה שלא מייאש עצמו זה עצמו נחשב לזכות גדולה ומעורר רחמי שמים עליו.
לה] לפעמים מונעים מהאדם דבר כדי שישתוקק אליו.
לו] לבוא לידי מצות אהבת ישראל הוא על ידי ההתבוננות שכל יהודי בטל בכוח לה' יתברך שאפילו קל שבקלים שבישראל מוסר נפשו על קידוש ה', ולכן יש לאהוב יהודי מצד הבכוח שבו שהוא בטל לה', ואף שבפועל אינו בטל אין זה עצם האדם, שעצמו בטל לאלוקות.
לז] אידיאל אמיתי הוא רק אידיאל הנובע ממקור התורה, כי כל אידיאל אחר שורשו מקורו הוא באמת אהבת עצמו.
לח] עצה טובה למחול בלב שלם לחברו שחטא לו, שישים במחשבתו שעל ידי זה שימחל לו ולא ישמור לו טינה הרי הוא מתעלה על ידי זה מבחינה רוחנית ונמצא חברו פגע בו בעניין גשמי אך הרוויח אותו בעניין רוחני ואיך לא יסלח לו ואדרבה אפילו צריך להודות לו על זה.
לט] צריך להיזהר בזמן שהאדם נמצא במצב של הארת פנים שלא ישכח אותו יתברך, ויעלה על לבו שאין לו כלום בלתו הוא יתברך.
מ] עצה טובה שאדם נמצא במצב של הסתר פנים יעלה על לבו כי לעתיד לבוא ודאי הכל יהיה לטובה, והארה זאת נמצאת גם עכשיו כי לפניו יתברך עבר הווה ועתיד חד הם, וע"י התבוננות בזו המחשבה יבוא לידי שמחה
מא] שנמצא במצב של הסתר פנים צריך לחזק הרצון להשתוקקות אליו יתברך שיותר בנקל לחזק רצון זה דווקא בזמן הסר פנים.
מב] כאשר נמצא האדם בזמן של הארת פנים צריך להשתתף בצערם של שאר ישראל שנמצאים במצב של הסתר והוא צער לשכינה.
מג] בטבע האדם שרואה בחסרון חברו שמח כי חושב שעל ידי זה הוא מעולה מחברו, ובאמת אין זה כי אם רעות ושטות ודמיון שווא, ואדרבה על ידי חסרון חברו אף הוא חסר כי נשמות ישראל מקושרות זו בזו ובשרשם הם נשמה אחת. וצריך להצטער בחסרון חברו ולהתפלל למילוי חסרונו.
תגובות