תודה. בהתחלה השיר זרם תחת ידי, אך לא התחברתי לאף מילה. החלטתי להוסיף את הכותרת [שנות אלפיים] והיא שינתה את פני התמונה. פשוט לא יכולתי להשלים עם זה שהיאוש הוא חלק ממני, אז השלכתי אותו על התקווה בשנות האלפיים.
[ליצירה]
תודה. בהתחלה השיר זרם תחת ידי, אך לא התחברתי לאף מילה. החלטתי להוסיף את הכותרת [שנות אלפיים] והיא שינתה את פני התמונה. פשוט לא יכולתי להשלים עם זה שהיאוש הוא חלק ממני, אז השלכתי אותו על התקווה בשנות האלפיים.
[ליצירה]
בלתי רגיל. האופן בו מתגלגלים מתחילת השיר ועד סופ, מבלי לשים לב לכברת הדרך - נזקף לכשרון שלך.
אכן זה עץ הדעת
שהנופל לקורבנו
פעם יפקח הוא את עינו
פעם יביא לעוורנו
[ליצירה]
יוליה,
זה שאת כישרון נדיר כבר ידעתי קודם. עכשיו אני מגלה שאת גם נשמה גדולה...
ואגב ההערה של לוגן, אנחנו אף פעם לא נדע את ה', ובכ"ז מותר לנו לרצות לדעת אותו. כפי שהרעיה לא השיגה בסוף את הדוד [שיר השירים]- אבל זה לא אומר שהיא תפסיק לנסות...
"תכלית הידיעה שלא נדע" [בעש"ט]
[ליצירה]
השיר גרם לאסוסיאציה מעניינת למשהו שסיפר לי אבי: כשהיה ילד קטן, הודיע לאימו שהוא רוצה לראות את ה' עכשיו. אימו, אישה צדיקה וקדושה הזדעזע ונחרדה מהמחשבה, שהרי "לא יראני האדם וחי".
זה החיסרון הבולט שלנו כבני אדם לעומת מי שאינו חי. לעומת אלו שיכולים בשפה ברורה לשבח ולדעת באמת על מה הם מדברים
תגובות